תרים את העיניים. שחרר את הכידון. שמור על גז פתוח. השתמש בהיגוי נגדי כל הזמן.
המנטרות רצות בתוך הראש בכל רכיבה וכשהכל מתחבר ביחד אין תחושה אחרת על כדור הארץ שהייתי רוצה להרגיש במקומה. הקצב עולה, המוח בסל״ד גבוה וקצב עיבוד הנתונים מטפס עד קצה גבול היכולת המנטלית. שיט, פיספסתי את הרכב הזה בשוליים. מזל שהוא לא חתך אותי, אז לא קרה כלום. האמנם?
הטכניקות שאנו מלמדים בקורסים שלנו אינן רבות. למעשה, יש מעט מאוד טכניקות שחייבים לבצע כדי לרכב נכון. הבעיה ברכיבה היא שנורא קל לעבור את הקצב הנכון שלנו, ולכן אנחנו מפקששים לא פעם עם הטכניקות האלו. הרי צריך לחשוב בשביל ליישם, והמהירות מקצרת זמנים, אין מה לעשות.
השאלה הגדולה היא כמה אנחנו מוכנים ללמוד מהפאשלות? נדירות או תכופות ככל שיהיו.
כדי לעשות לכם סדר בראש, ובמקום סתם לזרוק איזה ״סעו לאט״, אומר שיש לטכניקות סדר עדיפויות. זה לא שאפשר לרכב אם יודעים רק היגוי נגדי, או אם אנחנו רק מאסטרים בבלימה. צריך את כל החבילה כדי להבין איך להתמודד עם המכונה ולזרום איתה ולא לנהל איתה קרב אגרופים.
אם אתם מחזיקים את הכידון חזק מדי פעם, הקו שלכם ילך לעזאזל. נכון, ברוב המקרים אפשר לחיות עם זה, רק שהרכיבה הופכת למייגעת. ואם אתם לא לגמרי סגורים על טכניקת ההיגוי ההפוך, אז כן, תצליחו להשכיב כמה שתרצו אבל גם כאן, הרכיבה שלכם לא תהיה מדוייקת, מהנה וחלקה כמו שרציתם. אם תסגרו ותפתחו את הגז הרבה, אז המכלולים של האופנוע יסבלו קצת, וגם אתם לא תהנו ממכות השרשרת, אבל זה לא נורא. אפשר לחיות עם זה. אבל אם לא תרימו את העיניים, שום דבר ממה שאתם יודעים לבצע על המכונה לא יעזור, מלבד המזל כמובן.
והנה לכם הטכניקה הראשונה בסדר העדיפות. המבט, נדוש ככל שזה נשמע, הוא המודיעין שלנו והמפתח הקריטי ביותר להשרדות ולביצועים שלנו על אופנוע. ויודעים מה החלק הכי יפה בכל זה? שאפשר ללמוד לרכב נכון. זה לא קשור לנסיון, או לסגנון או לאגו. זה קשור לחיבור שלנו לרכיבה וסחיטת כל גרם של הנאה ממנה. עם דופק נמוך וחיוך של ילד.
תנו בגז (אבל עם שכל).
