שינוי קבוע | שובל עידן

בטבע הדבר הקבוע היחיד הוא השינוי. מה שלא משתנה וגדל, נובל ומת. וגם אנחנו, בני אדם, כל הזמן משתנים ומשנים. או לכל הפחות יכולים. לפעמים השינויים הם כאלה שקשה לראות מהצד, שהעין לא תופסת, במקרים אחרים כבר אי אפשר להתעלם מממנו, הוא בחוץ לגמרי ורואים לנו.

האופנוע לעומת זאת הוא מכונה, הוא בשלו, לא משתנה במילימטר. מארג של חלקים ורכיבים קבוע שכדי להוציא ממנו חוויה, צריך לבצע את אותן הפעולות והטכניקות, כל הזמן בתזמורת מתוזמנת על הוואן.

שינוי קבוע | צילום: בני דויטש

לך תגיד לאותו אחד שקם כל בוקר על צד אחר, שהסביבה שלו, החיים והנסיבות סביבו משתנות כל הזמן, להתנהג בדיוק אותו הדבר כל פעם כשהוא עולה על שני גלגלים. זו לא משימה אינטואיטיבית לביצוע אבל אפשרית לגמרי, וצמד המפתחות הם מודעות ותרגול. הקושי האמיתי הוא לפתח רמת מודעות גבוהה לא רק לגוף אלא גם למחשבות שרצות לנו על המסך בראש בזמן רכיבה. במה אני מתרכזת עכשיו, מה המחשבה ברגע זה. המוח עסוק בניתוח התמונה והסיטואציה שנמצאת מולך - כאן ועכשיו, או שהוא בכלל באתמול או במחרתיים?

בדיוק כמו בצעדים ראשונים בנגינה או גלישה, צריך לבודד את השינויים ולייצר לידיים, לרגליים, למוח ולעיניים זכרונות שריר, הרגלים וחיבורי מידע חדשים. ואז להמשיך לעשות את זה, עוד פעם, ועוד פעם. גם אחרי שנים של למידה ורכיבה, להמשיך לשנות, לשפר, לדייק, לבודד. חייבים להתחיל בלפרק לחלוטין את הפעולות והפוקוס בראש לגורמים. וכל הזמן להזכיר לעצמי איך הגוף שלי מונח, איפה העיניים שלי נמצאות, האם יש מחשבה עם תכנון.

שינוי שרואים לכם

זה אגב בדיוק מסוג השינויים האלה, שאף אחד לא רואה מבחוץ וקשה מאוד להסביר למי שלא חי חלק מהזמן שלו בזוית הטיה מעל מנוע ושני גלגלים. אבל התחושה, אוהו, היא שמיים וארץ, אמא של השונה. זה מתחיל בשינוי הזוית שבה מונחת כף הרגל על הרגלית, ועד לאיך להפעיל את האישונים בתוך העיניים ולהביט עם מחשבה בכל רגע ברכיבה. להסתכל זה לגמרי לא מספיק. מה האוטו האדום שמולי עומד לעשות ב-5 שניות הבאות ואיך להתמודד עם הטויסט בעלילה שהתפתח בצומת הקרובה.

אחרי שתפסתי את הגל הראשון, התמכרתי לחיוך בקסדה ולתחושה בגוף, לנינוחות במוח ולשלווה שרכיבה מביאה איתה, אפילו בג'ונג'ל הפקקים הישראלי. גם אני לא האמנתי כשסיפרו לי שככה זה עומד להרגיש. רכיבה שפעם הייתה חצי מאבק במקרה הטוב או רצף של 'כמעטים' במקרה הרע, הופכת להיות ריקוד טנגו הרמוני עם המכונה צמוד צמוד, שמנקה את המחשבות ומעביר שטיף הגון של אנרגיה טובה.

שינוי אווירה

כדי ללמוד את השיח המשותף עם הכלי, את הריקוד המטריף הזה שמרומם את הנפש, צריך ללמוד את שפת העקביות. לחזור על אותן פעולות שוב ושוב ושוב, להחזיר כל הזמן את הפוקוס בראש לרגע הנתון, למה שקורה עכשיו. ממש בדומה לשינוי תפקיד בעבודה, זה שעברת את תקופת החפיפה לא הופך אותך למקצוען. התמקצעות משמעותה למידה כל הזמן, להשתנות ולשנות באופן קבוע, שינויים קטנים שעושים שינוי גדול. מהאופנוע אמנם לא נקבל משכורת בעשירי לחודש, אבל זו התמקצעות שמביאה איתה חיים חדשים, חיים של אושר ושלווה מעל הכידון.

זה לא דבר טבעי לבני תמותה לתפקד כמו מכונה, אבל כשמגיעה ההצלחה, המאבק עם הדרך מרים הנדברקס, אין זכר בגוף להתשה, החיים על האופנוע הופכים קלים יותר ונשאר רק לחכות לרכיבה הבאה. שינוי חכם ומספק עם חתיכת תמורה.