אחד המיתוסים היותר מופרכים בעולם הרכיבה על אופנוע, הוא התפיסה שרוכב בעל אינסטינקטים מהירים הוא רוכב טוב, רוכב ששורד.
באמת? בואו נראה;
אינסטינקט טוב פירושו, בין היתר, גם תגובה מהירה. כלומר, ככל שיש לרוכב אופנוע אינסטינקטים מהירים יותר, גדלים סיכוייו להגיב מהר יותר טוב יותר למצבי חירום ולשרוד. לכאורה, הנחה הגיונית; אין ספק שתגובה מהירה משפרת את הסיכוי להיחלץ מהמצב, אך האם אותה תגובה היא התגובה הנכונה? לא ממש.
אילו יצאנו מהבטן של אמא רכובים על אופנוע, רוב הסיכויים שהיינו גם נולדים עם האינסטינקטים הנכונים לרכיבה. אך האדם, משחר ההיסטוריה, נולד בלי מנוע בין הרגליים. למעשה, לוקח לנו לא פחות משנה וחצי עד שנתיים ללמוד כיצד ללכת זקופים על שתי רגליים. זה אומר שאנחנו מתנהלים במהירות הליכה, או מכסימום מהירות רכיבה על אופניים, מגיל שנתיים עד גיל 16 (וזה במקרה הטוב בו ההורים שלנו מסכימים לקנות לנו קטנוע או אופנוע 125 סמ"ק עוד בהיותנו קטינים).
הבעיה עם האינסטינקטים שלנו מתחילה עם קבלת רישיון הנהיגה (כלשהו). אז אנו מתחילים לנוע במרחב במהירות עצומה ביחס למהירות בה התרגלנו לחיות עד אותו הרגע. המשמעות היא כיסוי מרחקים גדולים מאד בשניות ספורות, וכתוצאה מכך הרבה פחות זמן ומרחב לניתוח הסיכונים ומציאת פתרונות נכונים תוך כדי תנועה (וביצועם).
רוכב חכם, שמטריח עצמו ורוכש השכלת רכיבה מקצועית, מגלה עד כמה תגובות ההישרדות האוטומטיות שלנו - כלומר, האינסטינקטים שלנו - מנוגדים לחלוטין לפעולה המתבקשת. ככל שהמצב אליו נקלענו מלחיץ יותר, כך תהיינה התגובות אינסטינקטיביות ומוטעות יותר. במצבי חירום ממש קיצוניים, התגובה האינסטינקטיבית עלולה להיות קטלנית, זאת שבעצם תגרום לתאונה, למרות שרגע לפני כן עוד היה סיכוי לצאת מהמצב ללא פגע.
להלן מספר תגובות הישרדות קלאסיות:
ראיית "צינור" / נעילת המבט על גורם סכנה -
שימוש נכון במבט, הוא מפתח לרכיבה נכונה ובטוחה. במצבי סכנה וחירום, פועל האינסטינקט שלנו בניגוד מוחלט לרצוי. המבט ננעל על גורמי הסכנה, ושדה הראייה מצטמצם לראיית "צינור", אשר רואה רק את המתרחש לפני הגלגל הקדמי. נעילת המבט על גורם הסכנה מקפיאה את ההיגוי, ולמעשה מכוונת אותנו היישר להתנגשות באותו גורם. עלינו לזכור היטב, כי המבט הוא הכוונת הטובה ביותר שלנו, ותמיד נגיע לאן שאנחנו מסתכלים - לאו דווקא לאן שרוצים.
לסגור את הגז -
עוד תגובה מיידית למצבים מורכבים בכביש היא בדרך כלל הרפיה מהמצערת. טבעי לחלוטין, הרי במצב סכנה כולנו רוצים פשוט לעצור את הסיוט ולרדת מרכבת השדים, נכון? לא נכון!
במצבים מסויימים סגירת המצערת רק מסבכת את המצב יותר. למשל בכביש מגורד, פס האטה, מעבר חריץ או מעבר על בור בכביש. סגירת המצערת במצבים אלו מעבירה משקל לפנים ומפרה את האיזון הטבעי של האופנוע, אשר מתוכנן לשאת יותר עומס על הגלגל האחורי. העברת המשקל לפנים מקצרת את מהלך המתלה הקדמי, ופוגמת בכושר הספיגה שלו במפגש במהמורות. סגירת המצערת גם מפסיקה את דחיפת הגלגל האחורי, אשר למעשה מעניק לאופנוע את היציבות הכיוונית שלו.
גוף קפוא ומפרקים נעולים -
אחת התגובות הנפוצות ביותר במצבי לחץ וחירום, היא התכווצות של הגוף, קיפאון מוחלט של האיברים, ונעילת מפרקים. תגובה זו מנוגדת לחלוטין לתפיסה כי הגוף מהווה גורם סופג אנרגיה, אשר מקל על המתלים לספוג את הכוחות הפועלים על האופנוע. דווקא במצבים קיצוניים כמו בלימת חזקה, פנייה בזוית הטיה חדה, או רכיבה על מהמורות קשות, זקוק האופנוע לעזרה מגוף הרוכב. גמישות הגוף עוזרת לשכך את הזעזועים, מסייעת לרוכב לתפעל את המנופים והדוושות ברגש, ותורמת לרכיבה "עם" האופנוע ולא "עליו".
להחזיק חזק בכידון -
עד כמה שנשמע הדבר מוזר, לאופנוע יש תכונה מובנית של ייצוב עצמי. מבלי להיכנס לפרטים, אחיזה חזקה בכידון פוגעת בתכונה זו, ומקשה באופן משמעותי על שמירת הכיוון, על הדיוק בקו התנועה ואפילו על יכולת הספיגה של האופנוע. רוכב שנבהל מסיבה כלשהי מהדק את האחיזה בכידון, משבית את תכונת הייצוב העצמית של הכלי, ומחמיר את הבעיה.
שימוש בבלמים במצב חירום -
תגובת ההישרדות הטיפוסית לבלימה לא מתוכננת, היא בדרך כלל התנפלות לא מבוקרת על המנופים ומשיכה אגרסיבית. הבעיה בפעולה זו נובעת מכך שמערכת הבלימה מגיבה במהירות עצומה - הרבה יותר מהר בהשוואה לתהליך העברת המשקל אל הצמיג הקדמי. מכיוון שמידת העומס על הקדמי היא קריטית לאחיזה ולבלימה אפקטיבית, התוצאה יכולה להיות הרת אסון - תגובת הבלמים המהירה תנעל את הגלגל הקדמי בהיעדר מערכת ABS, ותגרום לנפילה מיידית. באופנועים עם מערכת ABS, הפעולה המהירה תפעיל את המערכת מוקדם מדי, תפחית את עצמת הבלימה הפוטנציאלית לאותו הרגע, ולא פעם תגרום לרוכב לסגת מהמנוף בגלל תחושת הפמפום הלא צפויה.
אז מה עושים?
הפתרון לכל אלה אינו מיידי, אבל קיים. הדרך היחידה לסנכרן את האינסטינקטים האנושיים עם אלה המתאימים לרכיבה, היא לסגל לעצמנו תגובות חדשות ומותאמות למכונה. הדרך הקצרה והבטוחה ביותר לשם, היא הכשרת רכיבה מקצועית ואימון מוקפד ומתמשך על הפעולות הנכונות, עד להפיכתן לפעולות אוטומטיות. עד להיותן האינסטינקט החדש שלנו, המותאם לרכיבה על אופנוע.
אז הצטרפו לאימונים שלנו ותנו לנו לעזור לכם בדיוק עם זה.
