ברכיבה בכביש מפותל לא מוכר, כדאי מאוד להפריד את שינוי הקצב, משינוי הכיוון. את ההאטה מההיגוי. אלו הם שני כוחות כמעט מנוגדים. וכשמנסים להתמודד עם שניהם במקביל, הדיוק של אחד מהם כמעט תמיד נפגע; לפעמים מגלים שבלמנו יותר מדי, לפעמים - וזה מפחיד - פתאום קולטים שלא האטנו מספיק. בשני המקרים, האופנוע נגרר החוצה בקו רחב ומלחיץ, בגלל היגוי (שינוי כיוון) לא מוקפד ומכוון מספיק. ואז הנשימה נעצרת והלב מתכווץ.
בשביל הפתרון, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. אפשר פשוט להסתכל על הספורטאים והמקצוענים שסביבנו;
סורק, מכוון, משכיב.
שחקנית כדורסל, למשל, כשהיא מתרוממת בקפיצה אחרי צעד וחצי -היא כמו קופאת לרגע באוויר. עם הניתור, שינוי המהירות שלה הסתיים (תאוצה במקרה של מתפרצת בכדורסל). עכשיו, לשבריר שניה באוויר, השחקנית יכולה להתרכז רק בלכוון לסל: הגוף עף בקשת, אבל אישונים וסנטר על הסל, חגורת הכתפיים מאופסת עם הסנטר. בתוך השבריר הזה, היא צריכה למצוא את תזמון ועוצמת הזריקה שישחילו סל חלק. ואז היא גם מוכנה לנחיתה.
כשלוחם עם אקדח רץ לכיוון המטרה, רגע לפני הירי הוא עוצר את עצמו כמה שיותר קצר ומהר במקום, מכוון שבריר שניה ויורה. זה ככה, כי במשך כל ההכשרה שלו לימדו אותו לעצור לרגע את תנועת הקנה לפני הצליפה. אחרת לא תהיה צליפה. במקרה אמת, תוך כדי ההסתערות הוא מזהה את המטרות ומחליט איפה ומתי לעצור את הגוף שלו (לסיים עם המהירות), כדי לכוון את הקנה ולוודא דיוק של הירי. אחרת יורים בו.
למען הסר ספק, בשלושת הדוגמאות הללו - כדורסל, ירי ורכיבה - אפשר לכופף את הכללים. אפשר להמשיך לבלום תוך כדי הטיית האופנוע. לפעמים חייבים לירות תוך כדי ריצה. ולפעמים צריך לשחרר את הכדור תוך כדי נפילה, כי זו השניה האחרונה של המשחק.
לאס וגאס.
אבל חשוב להבין שכל אחד מכיפופי הכללים האלה, מביא איתו פשרה ביכולת הדיוק. מקצב מסוים אין יכולת לכוון ולוודא, והדיוק הופך להימור.
ללוחם, ברגע של חיים ומוות, אין ברירה לפעמים, אלא להמר על הדיוק כדי לשמר את קצב התנועה הלאה.
לכדורסלנית, פשוט שווה להמר. בהתחשב במחיר, חובתה להמר. מקסימום הלכה האליפות. החיים ממשיכים.
רוכב על מסלול מרוצים פתוח לא צריך להמר. הוא חוזר על אותן פניות באותה טכניקה כל כך הרבה פעמים - שעל המסלול הזה כבר אין לו שום בעיה לדייק את ההאטה וההיגוי במקביל לכל פניה. מקסימום עפים לחצץ.
לעומת זאת, רוכב אופנוע על כביש מפותל?
ובכן - בין קירות סלע לגדרות הפרדה, מאחורי הידוקים עיוורים ואל מול תנועה נגדית - שם פחות כדאי להמר על הדיוק…
תשאירו זמן.
זו הסיבה שברכיבה בכביש ציבורי מפותל, מומלץ לאמץ נוהל בטיחות: מסיימים עם הורדת הקצב כשהאופנוע זקוף, ומשאירים שניה או שתיים במהירות (כמעט) קבועה - כדי לאפשר זיהוי, כיוון וצליפה של ההיגוי הצידה.
הפרדה בין שינוי הקצב, לשינוי הכיוון.
הגישה הפשוטה הזו מייצרת מקסימום מרווחי בטיחות בהאטה ובהיגוי, ומהווה מצע מעולה לשיפור הדיוק של שניהם.
אל תהמרו על החיים; תרגעו בזמן, ותצלפו הצידה בדיוק אל הקו שבחרתם.
רק רכיבות טובות.
