להרים עיניים ליציאה מהפניה. צ׳ק. לשחרר את הכידון. צ׳ק. לפתוח את הגז ולהאיץ החוצה לישורת. צ׳ק.
סיימנו עם הפניה הזו, ועכשיו אנחנו שועטים בישורת בין הברושים עם העיניים לפניה הבאה. ברור לנו שאת הפניה המתקרבת אי אפשר לבצע במהירות הנוכחית, אז צריך לעשות משהו עם עודף המהירות הזו. זה שצריך לבלום זה גם ברור, אבל איך לעזאזל אנחנו עושים את זה בלי לקלקל את ההנאה? איך, למען כל מה שקשור בגז פתוח ויציבות האופנוע, אנחנו ממשיכים לחייך גם כשאור הבלם דולק?
אנחנו נוהגים לומר בקורסים שלנו שכשאור הבלם נדלק, השכל נכבה. הסיבה פשוטה וקשורה ישירות לאינסטינקטים הפרימיטיביים שלנו: הישרדות. כשאנחנו בולמים בעוצמה טיפה גבוהה יותר ממה שאנחנו רגילים, אנחנו בסוג של פאניקה שמביאה לקיפאון רגעי. ואיך נמנעים מזה? אההה, צריך תוכנית.
בתוכנית הזו ברור לנו שצריך לחסל את המהירות. עכשיו אנחנו יכולים פשוט ללחוץ על הבלמים, לרדת מ-100 ל-50 קמ״ש והנה השגנו את המטרה וקיבלנו את המהירות שרצינו. כן. את המהירות השגנו. אבל האם כל שאר האלמנטים טופלו כראוי במהלך הזה? האם בסוף הבלימה היה מעבר חלק הלאה אל תוך מצב צפוי ונעים?
בלימה נכונה היא תהליך מורכב. שימוש נכון בבלמים יאפשר לנו לא רק להאט, אלא גם לשמור על המבט ממוקד במטרה, עסוק בכלל בתכנון הפניה המתקרבת. כדי להצליח בזה, ראשית עלינו להבין שעוצמת הבלימה אינה קבועה. כמו כל פעולה שאנחנו עושים על האופנוע, גם כאן יש עוצמה משתנה: קודם אנחנו סוחטים את הבלמים ומחסלים את רוב המהירות העודפת כשאנחנו רחוקים מהפניה, ואז מגיע תורו של השחרור ההדרגתי מהבלמים.
למה צריך שחרור הדרגתי?
בגדול, אם נבלום בעוצמה קבועה עד שנגיע ל-50 קמ״ש, נאלץ לשחרר את הבלמים מיד. פעולה זו תגרום לקפיצה של המתלה הקדמי מעלה (עוצמת הבלימה שלחצה על הקפיץ במזלג נעלמה בפתאומיות). וזה גם לא נעים, וגם עלול להיות מסוכן במצבים מסויימים בגלל פריקת העומס מהגלגל הקדמי באופן פתאומי.
החוכמה היא להתחיל את תהליך שחרור הבלמים ל-פ-נ-י שהגענו למהירות היעד שלנו. שימו לב: להתחיל את התהליך, לא לשחרר את הבלמים לגמרי(!). וזה לא דבר פשוט כל כך, מכיוון שאנחנו צריכים לנחש איזה קצב הפחתת בלמים יתן לנו בדיוק 50 קמ"ש במקום שעדיין לא הגענו אליו. הורדת רוב המהירות בתחילת שטח הבלימה - רחוק מהפניה - ושחרור הדרגתי וארוך של הבלמים והכוחות לקראת הכניסה לפניה, לא רק יוריד את המתח בראש שלנו ויאפשר לנו לנשום, אלא גם ייתן לנו מקסימום דיוק בכניסה לפניה במונחים של קו וקצב.
אם לצורך הדוגמא מדובר במהירות כניסה רצויה של 50 קמ״ש, אז סחיטת הבלמים הראשונית תוריד אותנו מ-100 לאזור ה-70. ואז תהליך שחרור הבלמים ״ימרח״ את הורדת 20 הקמ״ש האחרונים שנותרו לאט לאט עד רגע ההיגוי, ויאפשר לנו לווסת את המהירות פלוס-מינוס קמ״שים בודדים עד שנהיה בטוחים שזו המהירות הנכונה.
ולא רק זה, עצם העובדה שאנחנו ניגשים לפניה עם האצבעות על הבלם, מאפשר לנו גם לעשות שינויים גדולים יותר במהירות במקרה שהתגלתה בעיה רצינית עם התכנית שלנו. כמו למשל רכב תקוע שלא ראינו קודם לכן.
זו המשמעות האמיתית של ״לרכוב על הבלמים״. בדיוק כמו שאנחנו יכולים לווסת את המהירות שלנו עם גז עולה ויורד בהדרגה, ככה גם נוכל להמשיך ולווסת את המהירות שלנו על בלמים שעצמתם משתנה.
בלימה נכונה דורשת אימון ותרגול, וגם זמן של היכרות מעמיקה עם האופנוע. יכול היה להיות נחמד אם היינו יכולים לתרגל את זה במקום סטרילי, אולי עם איזה איש מקצוע או שניים שיכולים לכוון אותנו לכיוון הנכון.
היי... רגע... יש כזה.
בואו לתת גז (וברקס!) בקורסים ובאימונים שלנו.
