אופנוע ניגש מישורת אל פניית פרסה; הוא מאט לקראתה, נוסע במהירות קבועה בתוכה, ומאיץ החוצה ממנה. זו הדרך האידאלית מבחינתו לבצע את שינוי הכיוון. דא? עכשיו דמיינו את כל המהלך הזה - ישורת, פרסה, ישורת - מתבצע בירידה תלולה. ובמקרה היום האופנוע עמוס בארגזים של לימונים. מה תעשו?
בתנאים הללו, הדרך היחידה להאט את האופנוע לקראת הפנייה היא באמצעות הבלמים. הדרך היחידה לשמור את המהירות קבועה בשיא פרסה בירידה היא גם הבלמים. והדרך הטובה והחלקה ביותר להתחיל את התאוצה החוצה היא תהליך שחרור הבלמים. כל המהלך על הבלמים. גם בלי הלימונים.
קלטו כמה פעולות: העמסת המתלה הקדמי, סחיטה החלטית להורדת מהירות, הרפייה מווסתת לצורך שיקום המתלה ודיוק ההיגוי, שמירה על המהירות בהטיה עם מידת בלימה שלא מסכנת את האחיזה, והמשך הרפייה לכדי כלום לקראת היציאה מהפנייה. כל זה עם אצבע שלוחצת על מנוף שיש בו בקושי שני סנטימטרים מהלך, כן?
רגש. נגינה. על הבלמים.
אז איך מגיעים ליכולת כזו? או. קודם כל, קוראים את זה. אם לא קראתם, כנסו רגע ותקראו, זה חשוב להמשך. אני מחכה כאן.
חזרתם? יופי. רוכב שידע לנגן על הגז, חייב לדעת לנגן גם על הבלמים. אין שום סיבה לאבד רזולוציה בגלל שהשליטה בקצב עברה מהגז אל הבלמים. למעשה תאוטה היא תהליך יחיד, שהשליטה בו מתחילה עם הגז וממשיכה אל הבלמים.
והסוד, כרגיל, הוא בחיבורים.
ממש כמו ביטול החופש ו״מתיחת הגומיה״ בחיבור הגז (אמרתם שקראתם), גם במעבר לבלמים יש חשיבות עליונה לתחילת התהליך: לביטול החופש במנוף, והתיישבות עדינה של האצבעות על תחילת תחושת החיכוך. ליטוף קליל.
כן, גם של הרגל על הבלם האחורי.
הפעולה הפשוטה הזו מעבירה את המשקל אל הגלגל הקדמי, מבטלת את המהלך ההתחלתי והרך של המתלה, ומהדקת טיפה את האופנוע לקרקע.
אם לא לוחצים חזק יותר על הבלמים ונשארים עם הליטוף, האופנוע גולש על הבלמים ומאבד מהירות בתאוטה דומה מאוד לזו שמתקבלת מגז סגור בלבד. אבל זו תאוטה נשלטת, ששומרת על עוצמה זהה גם אחרי שבלימת המנוע דעכה לגמרי.
לגלגול הזה עם אור בלם דולק וחופש מבוטל במנופים, קוראים ״לרכב על הבלמים״. והערך המוסף שלו לרכיבה הוא עצום:
יתרון ראשון במעלה הוא מציאת החיבור עם הנקודה המדוייקת בה הרפידות מתחילות להפעיל לחץ על הדיסק והתאוטה מתחילה. התפר בין ה-0 ל-1. רוכב שעובר זריז מגז שנסגר אל חופשים מבוטלים במערכת הבלימה, הוא רוכב שמצא את ה-0. עכשיו הוא יכול להחליט בדיוק מתי האופנוע ישען על ״האף״, בדיוק כמה תאוטה לייצר, ולווסת מכאן והלאה מינונים סופר מדוייקים ומתוזמנים של בלימה.
אימון מוקפד על מעבר זריז מגז לבלימות חלשות, מוקדמות וארוכות ברכיבת היומיום, יצבור לכם שעות טיסה על הבלמים. יהפוך אתכם לאשפים ששום מצב תאוטה לא מטריד אותם. לרוכבים שקל להם על כביש רטוב, על כיכר חלקה, בפיתולים בירידה, ואפילו בגשם בפיתולים חלקים בירידה.
כדי להשלים את היכולת שלכם לרכוב על הבלמים, חשוב להבין ולזכור עיקרון חשוב:
עצמת הבלימה לעולם תהיה תלויה בזווית ההטייה. ככל שהאופנוע שוכב נמוך יותר כך הוא יכול לספוג פחות בלימה. קצב שחרור הבלמים חייב להתאים לקצב הירידה של האופנוע להטייה - ממקסימום בלימה בקו ישר, עד המינימום של ״ביטול חופש״ בלבד כשהאופנוע שוכב הכי נמוך (יותר עוצמה מזו והאופנוע יחליק). כשהביצוע הזה נמתח אל הקצה על המסלול, קוראים לזה ״טרייל-ברייקינג״ וזה עוזר לנצח מירוצים.
אה, ואם תהיתם פעם איך עובד סטופי באופנוע (נסיעה על הגלגל הקדמי בלבד), זה בדיוק הרגש הנדרש. פשוט במקום לווסת את מנוף הבלם בהתאם למידת ההטיה, מווסתים בהתאם לסכנת ההתהפכות קדימה...
צאו לרכוב. ותבלמו חלשששששש.
