אחד מאמצעי השבחת הרכיבה הטובים והיעילים ביותר הוא רכיבה בלי בלמים. אולם, רכיבה שכזו נתפשת אצל לא מעט רוכבים כמגבלה. מועקה. מבאס אותם. אפשר להבין את קו המחשבה הזה, אבל אנחנו חושבים שהכל זה עניין של הסתכלות. של נקודת המבט. אז נסו לראות את זה ככה:
זה לא בלי בלמים, זה עם גז. על הגז.
כבר נשמע יותר טוב, לא?
עכשיו, על הגז על הגז, לפעמים חייבים לסגור. ברור. אבל כשמתחילים לעבוד על ההקפדה על הגז, מגלים שיש הרבה פחות ״לפעמים״ ממה שחשבנו. וכדי להצליח, בואו רגע ניישר קו:
על הגז אומר גז פתוח;
גז עולה זה גז פתוח.
גז קבוע זה גז פתוח.
גם גז יורד זה גז פתוח.
רק גז שנגמר ועבר לבלימת מנוע הוא גז סגור. סגרנו? יופי.
מה שכדאי לעשות עם המצב הפתוח, זה לנגן עליו. טיפ ראשון ללימוד הנגינה הוא כמובן העיניים. תכנון לטווח רחוק יותר יאפשר למצוא מידות גז שמתאימות לפרקי זמן ארוכים יותר. עיניים מתרוצצות על טווחים קצרים, יתנו גז מתרוצץ שנסגר ונפתח כל הזמן.
בהנחה שהעיניים עובדות נכון, אפשר להתחיל לנגן. ונגינה זה רגש. זה מסוגלות להוסיף רק 200 סל״ד, להוריד מאה, לעלות חזרה 150. נגינה כזו עם שליטה של עשיריות המעלה בסיבוב המצערת, היא זו שמאפשרת דיוקים עדינים - אלה שמבדילים בין סתם הקשה על קלידים ללטיפות של יצירת מופת.
כשיד ימין מתחילה לפתח את הרגישות והמיומנות הזו, רק אז מתגלים כל השימושים בה. למשל היכולת לקבע מהירות וזווית הטיה כדי לקבע את רדיוס הפניה. ואם גז מקבע רדיוס, אז גז עולה מרחיב את הרדיוס, וגז יורד מקטין אותו (מבלי להחריף את זוית ההטיה). הווה אומר, בהטיה עם כידון משוחרר, השליטה בקו הפניה ובשינויים בו יכולה להתבצע על הגז בלבד וביציבות מקסימלית. לא רע.
והנה טיפ אופרטיבי: ידית הגז של האופנוע למעשה מושכת כבל וגוללת אותו סביב גלגלת. אבל יש חופש קטן בין תחילת סיבוב הידית לבין רגע משיכת הכבל. זה חופש שצריך לבטל לפני שמתחילים לנגן. יד מגושמת שפוסחת על ביטול החופש ומיד מושכת בכבל, מייצרת את ההצלפה המעצבנת הזו מהשרשרת. היא גם גורמת למנוע לגנוב תאוצה לא מתוכננת, שהרוכב מגיב אליה בסגירת גז (זיוף) ובפתיחה גסה נוספת אח״כ (שוב זיוף).
נגני גז טובים יודעים לבטל את החופש ולהתייחס לכבל כאילו היה עשוי גומי ולא פלדה. כמו מותחים אותו בעדינות, במידה כזו שאפילו לא מתחילה למשוך ולגלול אותו באמת.
שבו פעם על אופנוע מונע בניוטרל, הניחו יד על הגז ונסו להעלות את הטורים מסרק ל-2000 סל״ד זריז, אבל מבלי לעבור את ה-2000. ברוב המוחלט של האופנועים צריך ״למתוח את הגומיה״ כדי להצליח בזה.
גם להחזיק מנוע על 4000 ולהצניח אותו ל-2000 מבלי מבלי לסגור את הגז לגמרי זה אחלה תרגול לטאץ' שלכם על האופנוע. אפילו לנסוע בפקקים לעבודה עם כמה שפחות סגירות גז מוחלטות זה אימון מעולה.
פיתוח רגש ברמה כזו הוא שמאפשר להדק קו תוך כדי פניה מבלי לאבד את היציבות של הגז הפתוח. מאפשר לחבר גז כשהאופנוע שוכב נמוך מבלי להסתכן בצליפת השרשרת. מאפשר לרכב בגשם בחופשיות וללא פחד. מאפשר לשמור את הגלגל בגובה המדויק בווילי. מאפשר לטפס מדרגות סלע מצופות בוץ. מאפשר ומאפשר ומאפשר...
אז בטלו את החופש בכבל, תבריגו את המצערת בעדינות, ותתחילו להשביח את הנגינה שלכם על האגזוז. בכל נסיעה.
