מכירים את החיה הזו? חיה גדולה כזו, ארבע רגליים, רעמה וזנב מרשים, ובערך אחד כח סוס? כן, זאת.
הוא הולך, דוהר, מזנק, נוחת, עולה לווילי. מכונה מכונה. כמו אופנוע? לא בדיוק. אבל טובה מ-א-ו-ד במה שהיא עושה.
ההקבלה בין אופנוע לסוס מקבלת התייחסות לא פעם בהדרכות שלנו. הרי על סוס, כמו על אופנוע, לא יושבים עם כל המשקל על האוכף כל הזמן, ולא מותחים לו את המושכות כל הזמן. אחרת הוא ישתגע ואנחנו נמצא את עצמנו על הרצפה אחרי נפילת פריסטייל מגובה מרשים. גם באופנוע יש את הקטע הזה, רק שבניגוד לסוס, לאופנוע אין שיקול דעת. אין לו מח, אפילו לא קטן כמו של הסוס, והוא לא יכול לקבל החלטות כמו שהסוס יכול. אז נשאר לנו אופנוע שהוא כמו סוס עיוור שצריך לקבל מאיתנו כל הזמן עזרה.
מכאן שהגיע הזמן להיות מעורבים. הגיע הזמן להבין שאופנוע זה לא אוטו; אתה לא צופה מהצד דרך מסגרת, מוגן על ידי אלף מחשבים ומליון כריות. אתה עליו. לא בבפנוכו שלו, עליו. חשוף.
כדי באמת לרכוב על אופנוע ולא סתם לקחת עליו טרמפ, צריך להבין מה קורה שם מתחת. מתחת לרגליים שלנו. אם אנחנו יושבים כבד, לא רק יכאב לנו הגוף מכל מהמורה, אלא גם נפריע לאופנוע לספוג את כל השיבושים שהדרך זורקת בפניו. כל מי שרכב אי פעם על סוס יודע שאתה רוב הזמן על הארכובות (רגליות, נו) - הסוס דוהר ואתה מרחף מעליו, מתפעל אותו, ולא מפריע. מושך לו לרגע כשצריך ומשחרר בשאר הזמן. החיה אמנם נפרדת ממך ביולוגית, אבל אתם גוף אחד פיזית ומנטאלית. הוא מבצע את מה שאתה לא יכול, ואתה מבצע את מה שהוא לא. סימביוזה.
ומה אתם חושבים, שאם לאופנוע אין מוח אי אפשר לעשות את זה? אי אפשר להגיע למצב בו הגוף שלי והאופנוע הם יחד? אפשר גם אפשר, אבל צריך להשקיע בזה.
איך? תחשבו על זה ככה: רוכב שנכנס עם סוס למסלול קפיצות, אין לו כידון להעזר בו להתייצבות כשהבהמה מזנקת לאוויר. הוא חייב לדעת מה הסוס יעשה בכל רגע כדי להכין את השרירים ומנח הגוף לסיטואציה; להישען לאחור בתאוטה כדי לא להתגלגל קדימה, לפרוץ קדימה עם החזה בתאוצות כדי לא לעוף אחורה, להתייצב בדיוק מעל הארכובות כשעמוד השדרה של הסוס מטפל בבליסטיקה של הריחוף מעל המשוכה. התנהגות כזו תעזור לכם להפסיק להפריע לסוס - סליחה - לאופנוע האהוב שלכם. תעזור לכם להפסיק להחזיק לו את הכידון חזק, להפסיק לטלטל אותו בכל פתיחת וסגירת גז, להפסיק לשבת עליו כבד במהלכים שדורשים ממנו לתמרן. כי הוא לא יכול, ולא משנה כמה תתקדם הטכנולוגיה, להתעלם ממשקל גופכם ביחס למשקלו שלו. ואל תשכחו שהאופנועים נהיים קלים יותר, ואנחנו שמנים יותר. אז הוא תמיד יצטרך עזרה.
בקיצור, תרכבו על האופנוע כמו על סוס. היו קלים וגמישים על הרגליות (ארכובות), סמכו על הירכיים ותנועות הגוף שלכם בהתמודדות עם תנועות ועומסים, ושחררו את מושכות הכידון. ואז פתאום תרגישו איך הוא יודע לצאת על הגז מהפניה המעצבנת והמשובשת בדרך לעבודה כמו גרזן ולא כמו נדנדה. וזה יקרה רק בזכותכם.
תנו בגז (אבל עם שכל),
שי נוה וצוות 'אופנוען מאומן'
