אחת הטכניקות היותר חשובות ומעניינות ברכיבה על אופנוע היא טכניקת ההיגוי. היגוי נגדי נמצא בשימוש אצל כל הרוכבים, בין אם בלי להיות מודעים אליו ובין אם כן. אלו שאינם מודעים אליו משוכנעים שהזזת הגוף ימינה ושמאלה היא זו שמשכיבה את האופנוע מצד לצד, אלא שבפועל מה שעושה את העבודה זה הלחץ על צידי הכידון.
כשאנו מבינים שהטיית האופנוע מתקבלת על ידי לחיצה קדימה של צד הכידון אליו אנו רוצים לפנות, יש בידינו כלי מצויין שנותן לנו יכולת לשים את הגלגלים איפה שנבחר בכל רגע נתון ברכיבה. העניין הוא, שהיגוי נגדי הוא פקודה רגעית של חוסר יציבות. ומכיוון שהאופנוע שלנו, כמו כל גוף אחר שנע על כדור הארץ, יותר יציב במהירות גבוהה מאשר בנמוכה, הלחץ על הכידון חייב לעלות ככל שהאופנוע נע מהר יותר.
כאן גבירותיי ורבותיי נמצא המפתח לשינוי תמונת הרכיבה. האופנוע הנו כלי בעל יכולת דינמית גבוהה לזוז מצד לצד, ואנו בהרבה מקרים נעדיף לחמוק הצידה מבעיה מסויימת ולא לבלום. אותה יכולת לנוע לרוחב הנתיב תלויה ביכולת הרוכב לפקוד על האופנוע לבצע את ההיגוי. אבל, כשהמהירות עולה מעט ואנו יוצאים לכביש בין עירוני, אצל הרבה רוכבים שינוי הזווית של האופנוע מתחיל להיות איטי ומסורבל מדי ביחס לצורך. שאלו את עצמכם: כמה פעמים קרה לכם שרציתם להזיז את האופנוע למקום אחר וטוב יותר לרוחב הכביש, אבל ויתרתם על התמרון בטענה שהוא "מפחיד" או "מוגזם" או שאתם משוכנעים שהוא לא בר ביצוע בכלל. אז שימו לב: אם קצב שינוי הזווית של האופנוע מוגבל, כך גם האופציות העומדות לרשותנו בנוגע לבחירת הקו.
רוכב שאינו מפעיל את ההיגוי באופן הנכון ובעוצמה המתאימה למהירות, יוצר קו תנועה מסוכן יותר בין כלי הרכב האחרים על הכביש וחושב שאין מה לעשות בעניין. אז יש. הרי לא ייתכן שבאוטו אנחנו יכולים לסובב את ההגה באיזה קצב שנבחר בלי לחשוב פעמיים, אבל בכלי קליל וזריז כמו אופנוע נהיה מוגבלים בהיגוי, נכון?
שימוש נכון בפקודות היגוי והגברת עוצמתן עם המהירות מאפשר לנו לזוז לרוחב הכביש בפחות זמן ולעלות לנו בפחות מטרים מלחיצים קדימה. הווה אומר למקם את האופנוע איפה שאנחנו רוצים לרוחב הנתיב, מתי שאנחנו רוצים.
יש כאן מישהו שלא מוכן לקבל את המתנה הזו?
רכיבה מהנה,
שי נוה וצוות 'אופנוען מאומן'
