על מה אתה רוכב?
YAMAHA
כן, זו אותה חברה. פסנתרים, גיטרות ו-R1. והם בכלל התחילו מתיקון שעונים. זאת אומרת הוא התחיל, טוראקוסו ימאהה. עד שיום אחד, ב-1886, הזמינו אותו במקרה לתקן אורגן ואז הוא גילה שהוא יכול לבנות אותו הרבה יותר טוב. טוראקוסו לא חיכה הרבה זמן וב-1887 כבר פתח חברה לייצור אורגנים ופסנתרים. עשר שנים אח"כ, תוך שיתוף עם עוד אנשי עסקים הוא הקים את חברת "ניפון גאקי" – החברה היפנית לכלי נגינה. ואז, ב-1916, הוא מת. אללא ירחמו. אבל השם שלו עתיד לשרוד רעידות אדמה, משברים כלכליים עולמיים ומלחמת עולם.
ניפון גאקי המשיכה לייצר כלי נגינה עד פרוץ מלחמת העולם השניה. תחת הנהלתו של קאוואקמי - שניהל את החברה מאז 25' - הצטרפה החברה למאמץ המלחמתי ועברה לייצור מדחפים למטוסי קרב; כי אם אתה בונה פסנתר כנף מעץ, כמה קשה כבר יהיה לבנות פרופלור. אבל אז נגמרה המלחמה ולא היה יותר חיל אוויר קיסרי ואף אחד לא רצה פרופלורים. בעיה.
בנו של קאוואקמי, גֵן-איצ'י (לבריאות. טישו?), היה זה שזיהה את הצורך בתחבורה זולה פוסט-מלחמתית והחליט לנצל את מכונות הייצור המובטלות מזמן המלחמה לייצור אופנועים. קאוואקאמי ג'וניור ראה בעיניי רוחו אופנועים שיהיו מפורסמים באיכותם כמו כלי הנגינה של החברה, בניגוד לקקמייקות של שאר 150 יצרני הדו-גלגליים היפניים מאותה תקופה.
בכדי להבטיח את האיכות הזו הוא לא בוטח בידע הדל של החברה ומעתיק עיצוב של אופנוע גרמני (DKW RT125). וכך, ב-1955 מיוצר האופנוע הראשון והוא נקרא YA1, שם קוד "השפרירית האדומה". זו גם השנה בה קאוואקמי עושה הרבה כבוד למייסד וקורא על שמו את יוזמת האופנועים החדשה: "ימאהה מוטור קומפני". מזל טוב, יצרן אופנועים חדש נולד.
ה-YA1 היה כאמור העתק של ה-DKW, עם מנוע סינגל שתי פעימות בנפח 125 סמ"ק. השלב הבא בהתפתחות היה מנוע טווין דו פעימתי, 250 סמ"ק, שהופיע לראשונה על ה-YD1 ב-57'. אותו YD היה הראשון בשושלת של טווינים דו"פים, שהיו למנוע המזוהה ביותר עם ימהה ועשו טרור בעולם ובמסלולי המירוצים עד אמצע-סוף שנות השמונים – הזמן בו נכחדה סופית סדרת ה-RD הידועה לשימצה.
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, כשהטווינים המצווחים של ימהה היו בשיאם, קלים וחזקים, החלו האמריקאים להסב אותם לשטח. הצעד הביזארי הזה דירבן את ימהה לתכנן אופנוע שטח יעודי: ה-DT1. סינגל, אמנם, אבל דו-פעימתי מקצועי לשטח. הדגם הזה, שהווה דריסת רגל ראשונה של ימאהה באבק, התחיל שושלת של אבני דרך באופנוענות שטח.
המשמעותי ביניהם היה ה-XT500 של 76', שבנוסף להיותו הדו"ש סינגל ארבע-פעימות הראשון ומנצח הפאריז-דאקאר הראשון, סימן גם את תחייתו של מנוע הסינגל ארבע-פעימות ככלל - מחזיר את תצורת המנוע הזו לאור הזרקורים, בזמן שגוויות של חברות מושטטות סינגלים, כמו BSA, כבר הסריחו עד לב שמיים.
אחריו הגיע ה-XT600 שהפך לקלאסיקה וחי חיי נצח בקנה מידה אופנועני. ואח"כ דור ספינות המדבר עם ה-XTZ סופר-טנרה 750. ואז, ב-97', הגיעה סדרת ה-WR עם מנוע ה-400 ארבע פעימות מוטרף הסל״ד שלה. המנוע הזה הנחית מכה ניצחת על מנועי שתי הפעימות ששלטו אז בשטח, והוא השורש של כל מוטוקרוס/אינדורו שכתוב עליו היום 450.
אבל לא רק בשטח חידשה ימאהה. למשל, ימאהה היו הראשונים לייצר אלטרנטיבה להארלי-דיווידסון עם ה״צ׳ופר״ היפני הראשון –הויראגו XV750. דגם שהתחיל את מתקפת הצ'ופרים מיפן, שכמעט והורידה את הארלי-דיווידסון מנכסיה לעד. ימאהה היו גם הראשונים לייצר אופנוע סדרתי עם שלדת קורה כפולה (שלדת דלתא-בוקס קראו לזה אז בימאהה) - תצורת השלדה השלטת בעולם מרוצי האספלט עד היום, אצל כל היצרנים. אופנוע פראי ופורץ דרך נוסף, היה ה-VMAX-1200 שהושק ב-84' והיה לפאוור-קרוזר הראשון. ואם חושבים על זה רגע לעומק, הוא נותר ללא מענה עד היום.
עוד כלי של ימאהה שנותר עד לא מזמן ללא מענה של שאר היצרנים, הוא ה-TMAX הגאוני. קטנוע/אופנוע שכל צוות פיתוח בחברה שאינה ימהה צריך לתפוח לעצמו על המצח וליילל "איך לא חשבתי על זה קודם". אותו TMAX - ויסלחו לנו שאר האייקונים לבית ימאהה -מכיל בתוכו את כל מסורת פריצות הדרך, המקוריות הטכנולוגית, השאיפה למצויינות וחשיבות העיצוב שימאהה עומדת מאחוריהם כבר חמישים שנה.
עכשיו, את ימאהה של העידן המודרני אתם כבר מכירים. אבל אם בהשפעה היסטורית עסקינן, אז בואו נחזור רגע אל המשבר הכלכלי של 2008, שחייב את כל היצרנים לחשב מסלול מחדש. והמסלול שהם בחרו מוכר: חזרה לימי התחבורה הזולה. וככה נולדה סדרת ה-MT שנמכרת היום כמו לחמניות חמות.
יריית הפתיחה של ימאהה במלחמה המחירים החדשה היה ה-MT09: מנוע טריפל מפלצת בתוך אופנוע תקציב. זול עד כדי כך שבעולם הסתובבו שמועות שימאהה מוכרת אותו בהפסד. אבל איזה הפסד ואיזה נעליים. ה-09 היה רק הפגז הראשון מתוך מטח שוברי-שוק. מההשפעה שלהם על צניחת המחירים אצל שאר היצרנים, כולנו נהנים עד היום.
