על מה אתה רוכב? BMW
חברת ב.מ.וו החלה את דרכה בתור ייצרנית של מנועי מטוסים לצבא הגרמני. "בוואריש-פלוּגְזְוֵרְקֵה" קראו להם אז, ב-1916. שנה אח"כ הם שינו את השם ל-בוואריש-מוטרן-וורקה ואם תרשמו לכם את ראשי התיבות בגרמנית אז זה יצא BMW. יה?
אם זה היה תלוי בהם, היו ממשיכים ב.מ.וו לייצר מנועי מטוסים עד היום. אבל מה לעשות שגרמניה הפסידה במלחמת העולם הראשונה, והסכמי ורסאי אסרו - בין השאר - על ייצור מטוסים וחלקי מטוסים בתחומי גרמניה. בלית ברירה פנו ב.מ.וו לייצור אופנועים. המהנדס הראשי שלהם, מקס פריץ, אמנם התבאס מאוד מזה שלקחו לו את המטוסים, אבל בסופו של דבר לקח את כל הידע שלו בהנדסת מנועים אווירים והתיישב אל שולחן השירטוטים.
התוצאה הייתה מנוע הבוקסר. מנוע שני צילינדרים מקוררי אוויר השוכבים האחד מול השני, שנבנה על פי מיטב מסורת ההנדסה האווירית: תבנה את זה קל, חזק ואמין לחלוטין.
האובססיה הזו עם אמינות של מהנדס-מנועים-אוויריים-גרמני (על כל המשתמע) העלתה את ב.מ.וו על תלם של מצויינות מכאנית בלתי מתפשרת, שעדות לה ניתן היה למצוא בנתון שפורסם באמצע שנות התשעים (עפ"י היצרן), בו הסתבר שיותר מ-50% מהאופנועים שיצאו אי פעם את שערי המפעל עדיין נוסעים תקינים על פני כדור הארץ.
תו מנוע בוקסר אגדי, בגרסתו של מקס פריץ, החל את דרכו הארוכה באופנוע הרציני הראשון שירד מפס הייצור הבווארי: ה-R32. עם צילינדרים מאלומיניום, מיקום הקלאץ׳ ותיבת ההילוכים, וגל הינע במקום שרשרת - היו לו כבר אז, ב-1923, את המאפיינים העיקריים שניתן לזהות בסדרת ה-R עד היום (ועברו 95 שנה מאז, כן?).
הסדרה הנצחית הזו עברה מעט מאוד שינויים במבנה הבסיסי לאורך השנים, מתוך הגישה המודעת של ב.מ.וו, שאומרת "אם זה לא שבור, אל תתקן את זה".
ואכן, נאמנים לדרכם, שיפרו ב.מ.וו את האופנועים רק בהתאם לצורך שהתעורר ולא הושפעו מעולם מתכתיבי אופנה. הדוגמה הכי טובה לכך היא העובדה שבחירת צבע לאופנוע, מעבר לשחור, הפכה לאופציה רק משנת 1969. וגם אז, בכדי שהלקוחות לא ישתוללו, האפשרויות עמדו על שחור, לבן וכסוף.
האמת היא שהיה עוד דגם אחד, בזמן מלחמת העולם השניה, שהגיע בצבע ירוק. רק חבל שזה היה ה-R75 בגירסתו הצבאית, עם הסירה ומכונת הירייה ושני נאצים שרוכבים עליו וצועקים שְנל שְנל!
אותו R75 אומנם הפך לאייקון שלילי ביותר של המלחמה הנוראה ההיא, אבל היו לו עוד אחים במשפחה שהצליחו בזכות עצמם ולחיוב: כמו למשל ה-R60, שככיכב בספר עלום על מסע רוחני ופילוסופי לרוחב אמריקה, שכתב רוברט מ. פירסיג תחת השם "זן ואומנות אחזקת האופנוע"; והאופנוע של ג'יימס בונד? R1200C; והאופנוע איתו הקיף יואן מק'רגור את העולם? R1150GS אדוונצ'ר.
הפיל שנקרא R1150GS, אגב, הוא צאצא של אופנוע סקרמבלר פרטי עם מנוע בוקסר שבנה אחד העובדים בחברה (רודיגר גוטש) ב-1975.
אם רק היה יודע שהוא אבי סדרת ה-GS שבשנות השמונים תכבוש את המדבריות במרוצים ומשם תמשיך אל ליבם של כל-כך הרבה אנשים בכל העולם, אולי היה מבקש העלאה במשכורת.
ההגמוניה של מנוע הבוקסר בעידן המודרני של ב.מ.וו הסתיימה ב-1983. שישים שנה(!) אחרי הולדת הבוקסר וכמעט עשרים שנה אחרי מות אחרון הסינגלים של ב.מ.וו, מייצרת החברה סופסוף מנוע חדש לגמרי: ה-K. מנוע קובייתי לחלוטין עם ארבעה צילינדרים מקוררי מים ששוכבים בשורה, אבל לאורך האופנוע ולא לרוחב.
הדגם הראשון היה ה-K100, ואחריו, עם השנים, הגיע גל של דגמים המבוססים על מנוע "הלבנה המעופפת", עד שסדרת ה-K היוותה שישים אחוז מהיצע הדגמים של החברה. זו הייתה הסדרה שכבר בשנות התשעים זכתה לראשונה להזרקת דלק באופן סדרתי, לממירים קטליטיים בכל דגמיה ולמערכת ABS כסדנטרט. וזה רף שלשאר היצרנים לקח עשור וחצי להגיע אליו.
ב-94, אחרי שלושים שנה הפסקה, הם חזרו לייצור מנועי סינגל עם ה-F650 פאנדורו, ובתחילת המילניום נכנס לתמונה מנוע הטווין המקבילי - שגרסת ה-GS שלו סוחבת את היס״מניקים שלנו על הגב בגבורה עד היום.
רגע. עכשיו סדר. חמש סדרות אופנועים יש לגרמנים היום:
- סדרת ה-G עם מנוע סינגל.
- סדרת ה-F עם מנוע טווין מקבילי.
- סדרת ה-R של מנוע הבוקסר.
- סדרת ה-K, שהמנוע שלה הפך למפלצת של שישה צילינדרים בנפח 1600 סמ״ק.
- וגם סדרת ה-S שהביאה לנו מנוע סופרבייק ארבעה צילינדרים משובח לכביש הציבורי.
כל סדרה היא פלטפורמה שעליה נבנים מספר אופנועים לכמה ייעודים ואפילו סגנונות. הגישה הזו מייצרת לפעמים יציאות אופנועניות מגניבות ביותר: כמו ה-R1200RT, שהוא אופנוע תיור ענקי ומאובזר, אבל יש לו התנהגות מדוייקת ומלוטשת יותר מרוב אופנועי הכביש בגודל סטנדרטי. או גרסאות הקפה-רייסר והסקרמבלר של ה- R nineT. או הפסיכוזה של לתקוע את מנוע הסופרבייק של סדרת ה-S באופנוע אדוונצ׳ר כמו ה-S1000XR.
אלה הן רק דוגמאות אחדות לגישה וליכולת של החברה הזו לייצר אופנועים איכותיים ומגניבים שלא נראים, מרגישים ונוסעים כמו שום דבר אחר.
וזה אומנם לוקח להם בערך עשר שנים בכל פעם, אבל כשב.מ.וו מביאים אותה – הם מביאים אותה בגדול. כי למרות הרושם הראשוני, ל.ב.מ.וו יש שילוב בלתי אפשרי - אך מנצח - בין יסודיות ושמרנות, למקוריות חדשנית על סף הביזאריות. אוואנגרד של הנדסה גרמנית.
