על מה אתה רוכב? KTM
יצרן האופנועים האירופאי הגדול ביותר היום החל את דרכו מסדנת מתכת קטנה שפתח האנס טרונקנפולץ בעיר מטיגהופן שבאוסטריה ב-1934. העסק המשפחתי הקטן התפתח להיות גם מפיץ של אופנועי DKW הגרמניים, אבל אחרי שב-37׳ כבר נחשב לסדנה הגדולה בצפון אוסטריה, התחילו המחשבות על אופנועים מתוצרת עצמית.
ב-51' החל פרוייקט הפיתוח של האופנוע הראשון, ה-R100, וב-53' זכה הדגם הזה לשבחים בתערוכת האביב המוטורית של וינה. זה כבר היה הסימן למסד את העניינים. אז באותה שנה מייסד טרונקנפולץ, יחד עם שותפו ארנסט קרונרייף, את קרונרייף – טרונקנפולץ – מטיגהופן. ראשי התיבות של שמות המשפחה של שני השותפים, יחד עם שם העיירה האוסטרית בה ממוקם המפעל עד היום, יצרו באופן מאוד מפתיע את השם KTM. הופה, שלום.
תחילה ייצרה החברה אופנועים קטנים לכביש ורק באמצע שנות החמישים פזלה לכיוון השטח. אבל זו הייתה חתיכת פזילה. ב-1956 הם השתתפו לראשונה ב-SIX DAYS – תחרות האינדורו הארוכה והקשה בעולם אז – ולקחו את מדליית הזהב. מאז הם לא הסתכלו אחורה.
משם גדלה החברה והתחילה לייצר גם אופניים, כלי עבודה ורדיאטורים שאותם מכרה גם ליצרנים אחרים כדוגמת סוזוקי ואפילו דוקאטי. במהלך שני העשורים הבאים מבססת לעצמה KTM מעמד רם ונישא בתחום אופנועי השטח עם סדרות של אינספור ניצחונות בכל האירועים היוקרתיים. אבל זה לא מונע ממנה מלהיכנס לבעיות כלכליות קשות שהולכות ומחריפות לקראת סוף שנות השמונים.
ההדרדרות הזו ממשיכה עד שב-91׳ הם פושטים רגל ומתפרקים למחלקות נפרדות (אופניים, רדיאטורים, כלי עבודה ואופנועים). בשלב הזה, המשפחה – שהלכה קצת לאיבוד בחברה שהתנפחה והונפקה בבורסה – מחליטה להחזיר את השליטה במחלקת האופנועים לידיה ופותחת אותה מחדש תחת השם KTM-SPORTMOTORCYCLES.
ההנהלה החדשה והרעננה הולכת חזק על הקונספט של אופנועי אינדורו מקצועיים ותחרותיים, מפתחת סדרה של דגמים חדשים וההצלחה לא מאחרת לבוא. ב-1995 הם כבר מסוגלים להשתלט על הוסאברג השבדית ולקנות את חברת המתלים ווייט-פאואר (WP) ההולנדית.
מכל התהליך הזה יצא ש-KTM של העשור הראשון של שנות ה-2000 היתה בהפרש אדיר היצרן המתפתח הכי צעיר ומגניב בעידן המודרני. זה התאפיין בכתום הזועק שהפך מסורתי, עדת מעריצים גדלה וקנאית, ויחסי ציבור שעושים רעש הרבה מעבר להיקף האמיתי של החברה באותם ימים. פשוט שיעור בשיווק.
אבל השיווק הזה לא היה ריק מתוכן. אפשר להתחיל, למשל, בנתון היבש אך מאוד מעניין שכל קשת הדגמים של היצרן בתחילת המילניום הנוכחי נמצאה תמיד בטופ של איזושהי קטגוריית מירוצים. משם התרומם באמת הסלוגן ׳READY TO RACE׳ (שאגב, היה שייך במקור להוסאברג) .
באותן שנים לא היה להם אפילו דגם מתון / יומיומי / בסיסי אחד. כל דגמי שתי הפעימות (50-380 סמ״ק) והארבע פעימות (250-640 סמ״ק) היו כולם אופנועי קצה סופר-מקצועיים; אם ידעת מה לעשות עם הגז, יכולת לנצח מרוצים עם כל אחד מהדגמים במצבו הכמעט מקורי. וזה כבר מאפיין שפשוט לא קיים אצל אף יצרן אחר.
גל ההצלחות והפופולריות הגואה באותה תקופה היו מצע מצוין לתוכנית ההשתלטות על אירופה. זה התחיל עם האדוונצ׳ר 990, שיועד למרוצי ראלי ואף ניצח את הדקאר, אבל הבשורה האמיתית שלו היתה מנוע הLC8 - הטווין הראשון של KTM. מנוע שהחזיר את היצרן האוסטרי אל עולם אופנועי הכביש הטהורים, בו נמצאים המספרים הגדולים באמת.
ראש החץ של הפלישה חזרה אל האספלט היה הסופר-דיוק 990: סטריט פייטר מופרע עם מנוע משופר של אדוונצ׳ר 990. אחריו הגיע אופנוע ספורט - סופרבייק - בדמות ה-RC8. הוא הביא איתו מנוע וי-טווין חדש לגמרי, שגלגול הנשמות שלו מככב עד היום בכל דגמי הכביש/אדוונצ׳ר הגדולים של היצרן. וככה הגענו למצב שבו לאופנועים גדולים עם צמיגי שטח יש היום פאקינג 160 כוחות סוס.
אבל הזינוק האמיתי אל ראש טבלת המכירות של היצרנים האירופאים, התחיל בכלל בהודו; ב-2007, ענק הרכב ההודי ״בג׳אג׳-אוטו״ רכש אחוזים בחברה האוסטרית, ושיתוף הפעולה הזה הוליד את סדרת דגמי ה-RC וה-DUKE הקטנים והזולים (125-390 סמ״ק). הם מיוצרים, אגב, בהודו. המחיר הנמוך שלהם, יחד עם העיצוב המדליק וחדוות הגז שמובנית אל תוך כל KTM, הפכו אותם ל״אופנוע צעירים״ שקשה לסרב לו.
היום אפשר לומר ש-KTM השלימו את המהפך מייצרן בוטיק של אופנועי שטח תחרותיים, ליצרן אופנועים בקנה מידה עולמי עם היצע אופנועים מגוון לכל מטרה. והגדולה שלהם היא שבדרך הם לא איבדו כיוון. הכתום שלהם עדיין שולט ללא עוררין בעולם האינדורו והראלי, מככב במוטוקרוס ואפילו נלחם על מיקומים במוטו-GP.
וזה, אם תרצו, בדיוק הקטע של האוסטרים; לא משנה איזה דגם, לא משנה מה הייעוד. אם זה KTM, יש בו נשמה של חולה גז ומכלולים שמסוגלים לתמוך את הגז הזה. האופנוע הכתום תמיד חי, שמח, בועט ולפעמים נוגח. ואם זה יותר מדי בשבילך, אתה מוזמן ללכת לקנות יפני.
