"זמן ומרחב הם הגדרות שבהן אנו חושבים, ולא תנאים שבהם אנו חיים."
(אלברט איינשטיין).
מדהים איך האופנוע שכולנו אוהבים לפעמים גומר לנו את הזמן. אני לא מדבר על הזמן שאנחנו שוטפים אותו, או מטפלים בו, ואני גם לא מדבר על הזמן שנחסך בפקקים או בחיפושי חנייה.
אני מדבר על הזמן שיש לנו לחשוב, להבין ולתכנן. ואם הזמן הזה נלקח מאיתנו, זה כבר מסוכן. כי האופנוע לא יכול לחשוב במקומנו. אין לו מוח והוא לא מקבל החלטות לבד. זה אומר שאנחנו חייבים להיות מקבלי ההחלטות ולהיות הבוס שלו. המנהיג.
בשביל לקבל החלטות נכונות ולהספיק לתת פקודה מדויקת לאופנוע, חייבים זמן. לא בגלל שלוקח הרבה זמן לתת את הפקודות, אלא בגלל שאנחנו רוצים לחפש ולמצוא בדיוק איפה כל פעולה תתבצע, ולהיות מוכנים לה.
השאיפה כרוכבים היא להבין איזו חוויה עומדת לעבור עלינו ועל האופנוע שלנו, עוד לפני שהיא מתרחשת בפועל.
כי אם אנחנו מתעוררים לפעולה תוך כדי שהיא מתבצעת, אז עזבו אתכם - האופנוע גמר לכם את כל הזמן ועקף אתכם. נתתם לסוס מטומטם ועיוור להוביל אתכם.
אז ברור לנו שאנחנו צריכים זמן.
אבל צריך גם להבין שהזמן לא עוצר ומחכה לנו. ואם כך, אנחנו אלה שצריכים לייצר את הזמן הזה תוך כדי הרכיבה.
ואיך מייצרים זמן ברכיבה?
מאטים אותו. לאו-דווקא בהורדת מהירות הנסיעה (זה גם פתרון חכם), אלא יותר בסגנון של אינשטיין; להאט את הזמן תחושתית.
עכשיו, כדי להצליח להאט את הזמן, בואו נזהה רגע מה גורם לנו להרגיש כאילו הזמן עובר לאט, עוד בלי קשר לאופנוע. תסכימו איתי שברגע שאתה מחכים למשהו -למשל לפיצה בליל גשם, או לחבילה מאיביי, או שייגמרו הפרסומות - אתם מרגישים כאילו הזמן לא זז?
יופי.
באמת שאני לא יודע להסביר למה זה קורה, אבל ככה זה מרגיש. והרי אינשטיין אמר שם למעלה, שמבחינתנו, מה שאנחנו מרגישים זה מה שקורה.
ועל האופנוע זה מרגיש בדיוק אותו הדבר. אם משהו מפתיע, אז אין זמן (כי לא חיכיתם לו). אבל אם תחכו לו?
אם תרגעו, תחפשו הלאה ותמצאו מראש איפה הפעולה הבאה עומדת להתבצע (נניח, איפה האופנוע יעבור למצב הטיה) - תוכלו לחכות לה, ואשכרה להתחיל לייצר זמן ברכיבה. להרגיש שהזמן עובר לאט יותר, כי מחכים. וזה בדיוק הזמן שבו מתארגנים, ומדייקים, וגם משנים תוכנית אם צריך.
נכון שהכתבה הזו עפה לכם מהר? זה כי לא חיכיתם לסוף.
