החיים שלנו הם מחזור בלתי פוסק של טקסים. אנחנו מתים על זה, זה עושה לנו טוב. תחשבו על זה; כל דבר שחוזר על עצמו באותה הצורה הרבה פעמים הופך להיות חלק מאתנו. אם נחזור על אותה הפעולה - או על סדר פעולות, הן תהפוכנה להרגל שישתרש לו בבפנוכו של המוח ומזל טוב, נולד טקס חדש.
רוצים דוגמא? יש מלא. בכל פעם שאתה מכין קפה, אתה מערבב את הקפה לאותו הכיוון וסביר להניח שבאותו מספר סיבובים. כל בוקר את מצחצחת שיניים בול אותו דבר כל פעם. כל ערב מתקלח אותו דבר, מתנגבת אותו דבר, אפילו האסלה שלנו רואה את אותה ההצגה כל פעם. נכון? יופי.
אז בכוס קפה הבאה נסו לערבב לכיוון ההפוך ותראו כמה מוזר זה מרגיש, ורק בגלל שזה שונה מהטקס הקבוע. למה זה ככה? כי הטקסיות הזו, החזרתיות הזו, נותנת תחושה של בטחון ושליטה. כל זמן שהטקס המוכר פועל, המוח שלנו פועל בנחת כי זה מוכר וידוע. זה למה ילדים קטנים אוהבים לחזור על אותה השאלה אלף פעמים למרות שהם יודעים את התשובה, או לשחק את אותו המשחק שוב ושוב. הרפטציה עושה למוח נעים בבטן.
וככה אנחנו מייצרים לנו טקסים כל הזמן, בלי לשים לב. גם על האופנוע זה קורה. זאת אומרת, פחות אכפת לי באיזה סדר אתם לובשים את המיגון (מומלץ כפפות בסוף), כי הבעיה היא בטקסים של הרכיבה. של תפעול נכון של הגוף ברכיבה.
אז כשתבואו לשבת אצלנו מתחת לסככה ותתנו למדריך להרביץ בכם תורה ודברי קודש, תבינו שהקושי העיקרי הוא לייצר פעולות חדשות. ואנחנו נקפיד עליכם, כדי שהפעולות האלו יחזרו על עצמן מספיק פעמים עד שיווצר הרגל ואז, אם תשקיעו בעצמכם ממש זה יהפוך לטקס. אוטומטי כזה, שעושה חיוכים בקסדה.
אבל כדי שזה יקרה, תצטרכו להסתכל לטקסי הרכיבה הישנים שלכם בעיניים ולומר להם תודה רבה ושלום, כי תם הטקס.
