״תן לו לנסוע, הוא יסתדר. תן לו.
אל תחזיק חזק בידיים, פשוט תפוס עם הרגלים ואל תפריע לו כשהוא מבצע את מה שביקשת״.
המשפטים האלה, הרעיון הזה, מופיעים אצלנו בקורסים בתוך כל החומר הנלמד. זה לא סתם מופיע, זה שם כל הזמן. זה הבסיס להכל אם תסתכלו עמוק. וכל זה נשען על אמת אבסולוטית שמייחסת לאופנוע יכולת אחת אמיתית: התייצבות.
אז איך הוא עושה את זה?
תראו, פיזיקאי אני לא. אבל בלהיות חרטטן מדופלם, פה אני בעניינים. ואם כך, בואו נעשה את זה קל:
האופנוע מתייצב בכוחות עצמו בעיקר בזכות הגיאומטריה של השלדה והמתלים שלו. במילים פשוטות, אם תמתחו קו ישר בין צירי הגלגלים לציר הזרוע האחורית, לציר ההיגוי תקבלו סקיצה של קווים יפים. האורכים של הקווים, הזוויות ביניהם והמרחקים שלהם מהקרקע מכתיבים איך יתנהג האופנוע; אם הוא יהיה רגוע ויציב או מהיר ועצבני. עכשיו, בגדול מאוד יש שני פרמטרים עיקריים שמשחקים כאן תפקיד קריטי בהחלטה של ״יציב או מטורלל״:
1) אורך
באופן כללי, אופנוע ארוך ישדר כבדות במעבר מצד לצד בזמן ההיגוי, אך מצד שני יהיה סופר יציב על הצד. אופנוע קצר יהיה, ובכן, הפוך: קליל על ההיגוי אבל יותר ״טוויצ׳י״ על הצד.
2) זווית היגוי ומפסע
נשמע מפוצץ אבל חכו, בואו נפשט את זה: זווית היגוי (RAKE) היא בתכלס הזווית בין הניצב לבין הקו בו מסתובב הפרונט שלכם. אם תסתכלו על כל אופנוע מהצד תראו שהטלסקופים שלו (המקלות האלה משני צידי הגלגל הקדמי נו) לא ניצבים לקרקע. הם תמיד בזווית כלשהי קדימה.
בהארלי למשל, הטלסקופים שלוחים הרבה קדימה (יותר יציבות מזריזות), וב-RRRR-שקר-כלשהו הטלסקופים הרבה יותר קרובים לניצב (יותר זריזות מיציבות). קפיש? יופי, הלאה.
המפסע (TRAIL) הוא המרחק בין נקודת המגע של הגלגל הקדמי בקרקע לבין זאת של המשך ציר ההיגוי. הערך הסופי שלו מורכב משילוב של גודל הגלגל, זווית ההיגוי של האופנוע וההיסט (OFFSET) של המזלג ושל המשולשים. חפרתי? אז בתכלס מפסע קטן יהיה באופנועים זריזים יותר כמו אופנועי ספורט, ומפסע גדול יהיה באופנועים שאוהבים לשייט בנינוחות.
התכונות הללו מהונדסות אל תוך האופנוע כבר משלב השרטוטים ובחירת הרכיבים לבניית האופנוע נעשית על פי האופי המיועד הזה. וכן, יש לו אופי, אז כדאי לכם לא לפספס אותו. אבל את עניין האופי נשמור לפעם אחרת, שלא יגמר לי האינטרנט.
תנו בגז (אבל עם שכל),
שי נוה וצוות 'אופנוען מאומן'
תן לו לנסוע, הוא יסתדר. תן לו.
