שטח. יש ממנו הרבה, מותר להיכנס אליו כמעט בכל מקום בארץ, הוא מגוון, יפה וברובו ריק מתיבות פח שכתוב עליהן מאחור ״איך אני נוהג?״. לעומתו, הכביש מפוצץ מצלמות, ניידות והרבה מאוד אנשים שלא מודעים לסביבתם. אז אם יש לכם את הכלי המתאים (ואם נפשכם שמחה בזה, גם עם כלי לא מתאים), תתחילו לחיות איפה שהאספלט נגמר.
רכיבה בשטח מכילה בתוכה עולם שלם של חוויות. מרכיבה איטית עם אופנוע גדול וכבד והתפעלות מהנוף, ועד לפיצוץ גז עם אופנוע שטח קליל וספורטיבי. באבק, באבנים ובבוץ, כל רוכב יכול למצוא את כוס התה שלו, או לפחות מקום יפה להכין אחת. העניין הוא שבניגוד לאספלט, בשטח יש בעיות אחיזה והתמצאות, וזה שילוב שמרתיע לא מעט רוכבים. אז אם אתם חדשים בעניין ובא לכם לראות עולם, הנה כמה כללים שיעשו לכם את החיים קלים ויחזירו אתכם הביתה גם על הגלגלים וגם מחוייכים:
• הפיזיקה ברכיבת שטח זהה לרכיבת כביש.
עדיין מדובר בשני גלגלים, מנוע ביניהם ובנאדם. לכן חשוב להקפיד על כל אותם עקרונות שאנו זוכרים מהקורסים; מבט שעובד נכון, כידון משוחרר, וגז פתוח כמה שיותר זמן ברכיבה. זה, ולחץ על הרגליות שמייצב את הגוף על האופנוע כמו בתרגיל שיווי משקל. כי אופנועים לא נופלים בשטח - זה הרוכב שנופל מהאופנוע ומושך אותו לנפילה.
• פנצ׳רים תמיד אפשריים.
אם אתם רוכבים על דו״ש כבד, אל תמהרו להוריד לחץ אוויר. אמנם כך נהוג לעשות, אך עם אופנוע כבד תמיד קיים סיכוי לצביטת הפנימית (אם יש). בנוסף, התאימו את הקצב כך שתוכלו לראות את הסלעים ״הרעים״ מספיק מוקדם, אותם סלעים חדים שרק מחכים להזדמנות לבאס לכם את השבת.
• מים.
קחו תמיד מים איתכם, כי בשטח יש רק שטח. חנויות נוחות יש רק במקום ממנו ברחתם.
• שמרו על שפיות.
אם אתם בעניין של יותר מהירות ופחות נוף, וודאו כי המכונה עליה אתם רוכבים תקינה ושמרו על שפיות. תאונות בשטח קורות הרבה פעמים בגלל שדה ראיה מוגבל ופגיעות של כלי רכב אחרים. ולמקומות האלה לא קל להגיע עם אמבולנס. במילים אחרות, לעולם אל תרכבו לבד בשטח בקצב גבוה.
• לכו על בטוח.
אל תרדו ירידת תלולות שאתם לא יודעים איך והיכן הן נגמרות. להיתקע בשטח זה קל במקרים של חוסר התמצאות, אז גם אם זה נראה כמו שביל קק״ל מתוחזק, אל תתביישו לרדת מהאופנוע ולבדוק. כי לטפס את זה בחזרה תמיד יותר קשה.
• שימו לב לסוג הקרקע כל הזמן.
האחיזה בשטח משתנה תדיר ויכולה לנוע מאחיזה מעולה כמו בכביש, ועד למצב של לרכוב על קרם חלקלק. כאן הנסיון מדבר, אז אמליץ רק לשים לב שהאדמה לא מבריקה. ברק = רטיבות, גשו בחכמה. אם אין לכם מושג, פשוט הסתובבו ומצאו דרך אחרת. ויש כזו תמיד.
• מיגון גוף הוא עניין אינדיבודאלי.
כעקרון, ככל שהקצב גבוה יותר - בעיקר בתוך הראש - כך גם חומרת הפגיעות הפוטנציאליות. אז השתמשו בראש והתאימו את כמות הציוד לכמות הגז.
• שמרו על השטח.
הגעתם לשער בקר? סגרו אותו מאחוריכם. ראיתם כלניות? אל תרמסו אותם. המשטחים הירוקים האלה? אלה שדות חיטה שרק נבטו, אל תחתכו דרכם. יש שפע של שבילים המתאימים לכל רוכב בכל רמת רכיבה בכל הארץ. תמיד אפשר למצוא את הדרך מסביב, אז אם חותכים ״דוך״, לא על חשבון אמא אדמה. גם ככה היא בעצבים עלינו.
• תהנו, אינעל העולם, תהנו!
יש ירוק בחורף, יש נוף מטורף לפעמים, ונוף יפה תמיד, יש אתגרים, יש צל, יש אוויר כמו שאוויר אמור להיות ויש שקט שלא תמצאו בשום מקום מאוכלס. קחו ערכת קפה, קחו מחצלת, קחו מה שבא לכם. צאו לטבע ותנשמו.
רכיבה מהנה
שי נוה וצוות אופנוען מאומן
