יש לי בשבילכם סיפור מההיסטוריה שמתובל בנגיעות פילוסופיה.
הניסיון מלמד שאם אי אפשר להתפלסף, על מה כבר אפשר לכתוב? על עובדות? די נו.
השנה היא 2012 ושלושת החסונים בתמונה עומלים על ניקוי האספלט במסלול כוכב יאיר ז״ל. זה היה ביום מסלול כלשהו, וכרגיל, ב׳אופנוען מאומן׳ נותנים עבודה כדי להכין את הקרקע (תרתי משמע) לפני שהלקוחות באים. זה כולל ניקוי בפיטס, מעבר על המסלול עם מפוח ומטאטאים ובדיקה יסודית שהאספלט הוא חבר. ואם הוא חלילה לא חבר, אז איפה זה קורה ואיך מסמנים את האיזור כדי שאף אחד לא יחליק.
עד כאן זה הצד של הכנת האספלט. אבל זה לא הכל כמובן, יש גם את הצד של הבנת האספלט... שנים של נסיון, הדרכות, מירוצים, החלקות, ואינספור שיחות בין אנשי הצוות, הכל כדי שנוכל להבין בעצמנו יותר טוב את כל הסיפור הזה של האספלט.
תכל׳ס, אנחנו מדברים על סוג של תקשורת בלתי פוסקת בינינו לבין השחור שלמטה, ואנחנו נדרשים להקשיב לו כל הזמן ולפעול לפי סט חוקים אבסולוטי וידוע מראש. אבל מה, בלתי אפשרי לשמוע את האספלט בלי להבין איפה הוא מתחבא בסך התחושות שלנו על האופנוע.
תחשבו על זה ככה: האספלט מכתיב מצב נתון ומביע את דעותיו באזני הצמיג. הצמיג משתהה לרגע קצר, עושה ״אוי״ פולני כזה ומעביר את המידע בשרשרת הפיקוד למתלה הקדמי. וגם למתלה יש מה להגיד כמובן, אז המידע זורם משם למיסב ההיגוי ולשלדה, וגם כמובן לכידון ולידיים שמונחות עליו. אה, ויש גם את הזמזומים מהמנוע ומערכת ההינע שדוחפים לנו עוד הרבה וויברציות לגוף. וגם הרוח, והבגדים שמצליפים על העור. כל כך הרבה חומרים שונים בעלי תכונות שונות שמעבירים מסר לרוכב... לך תמצא עכשיו עם פינצטה מה אמר האספלט בתוך כל זה.
אפשר. נשבע לכם שאפשר. למשל, אם תרכבו בקו ישר במהירות בינעירונית כלשהי, תסגרו את הגז ותמשכו את הקלאץ׳, פתאום תגלו תחושה שלא הכרתם. המנוע סותם ת׳פה, ונשארתם רק עם רעש המגע של הצמיגים בכביש ורעשים קלים מהשרשרת (אני מקווה בשבילכם).
כשתשמעו את האספלט פתאום תוכלו לחבר צלילים לתחושות; למשל כמו במעבר בין סוגי אספלט, מעבר על עין חתול, או על פסים לבנים חלקלקים. תקשיבו ותרגישו, האספלט כל הזמן מדבר וגם נותן יופי של התראות לפני שהכל מתחרבן.
רק שכדי באמת לשמוע את ההתראות האלה כל הזמן - ולא רק כשהקלאץ׳ משוך - צריך לפתוח חלונות. באמת נו. דמיינו רגע הונדה סיביק עם חלונות מושחרים סגורים ומוזיקת טראנס מפציצה את חלל האוטו. מה שומעים מבחוץ? נכון, רק את הבאסים. בום בום בום. כלום. ככה שומעים את האופנוע כשלופתים את הכידון חזק.
אבל מה קורה כשהחלונות הכהים של הסיביק נפתחים? מה שומעים אז? בדיוק. את כל המוזיקה! הרפייה של כפות הידיים על הכידון מאפשרת להבחין בהרבה יותר תדרים מהמוזיקה שמנגן הכידון. והאספלט? הוא לא משדר באסים. הוא מסלסל את הצלילים הקטנים. אלה שבשבילם צריך לפתוח את החלונות ולהקשיב טוב.
עכשיו, אם נשאר לכם רגע, תציצו שוב בתמונה. אנחנו לא מטאטאים שם את האספלט. אנחנו מקשיבים לו עם סטטוסקופ.
