״מה עשיתי?״
״מה לעזאזל עשיתי??״
התהיות האלו מהדהדות לי בראש כזכרון צלול במיוחד. הן היו הדבר הראשון שעבר לי בראש כששחררתי קלאץ׳ על ה-XR650L שקניתי בשנת 2001. הגעתי לאותה סוכנות תל-אביבית עם סוזוקי RF600, ספינת תענוגות לשיוטים ארוכים, ויצאתי עם פאקן XR מודל 96. הוא רעד מאוד, גמל ארך רגליים ורך מתלים, המנוע האנמי הרגיש כמו דיזל בלי טורבו. הוא היה אמור היה להיות בסדר בתור כלי שטח ראשון לרובוטריק כמוני, אבל בחייאת, למה זה לא נוסע? לא יעזור, אני נשבעתי לעצמי שדי כבר עם הכביש, ואחרי תאונה אחת שלי ועוד כמה פטאליות של אחרים החלטתי שאני חותך לשטח ושיישרף העולם.
הוא לא נשרף, אבל אני כן נכנסתי עם ה-XR הזה לשטח אחרי יום ורבע בבעלותי, כי הוא לא היה ממש טוב בדברים אחרים. יצאתי לשטח עם חבורות מרתקות ובודדים מוכשרים, הגעתי למקומות שנגעו בי, התאבקתי והתבצבצתי, התרסקתי מדי פעם ונתתי אחלה גז על הדבר הזה עם המנוע העצלן (והעמיד) ביותר על כדור הארץ.
בשקט בשקט, בעודי מתלכלך בבוץ ואבק ברחבי האדמה הטובה, התחילה להתרומם לה בארץ הקודש סצנת סופרמוטו. מאולתרת ככל שהיתה, היה בה גז בערימות וקרבות מרפקים ב-40 קמ״ש מיד-קורנר. את סיפור הסופרמוטו הישראלי לא אספר לכם כי בשביל זה צריך להקליד בערך מיליון מילים, נגיע גם לזה יום אחד. אבל כן אספר לכם שהקונספט הזה של סופרמוטו קסם לי מאוד. אופנוע שטח עם גלגלי 17 אינץ׳, רכיבת שטח על הכביש, מה כבר יכול להשתבש?
חוץ מזה, Life is too short to stay stock.
אז אני לא נשארתי סטוק והלכתי עד הסוף שיכולתי באותם ימים. ה-XR הוכנס לסדנה שלי ופורק לגורמי גורמים. הכל חודש, הוחלף, שופץ, שופר ואולתר. מאותו רגע הוא כבר ידע שלעולם לא יחזור להיות ה-XR שלקח אותי לפיסטינים יפים בשטח, אבל רס בין אמו הוא יהיה XR שייקח אותי לרגליות.
רשימת השיפורים למנוע ולאופנוע כולו היתה מרשימה. אחסוך מכם את שמות הכישופים המכניים שנכנסו שם, רק אגיד לכם שהוא היה חזק מאוד, ביחס ל-XR כמובן. נאמר לי ש-UPS פתחו נקודת הצנחה מעל הבית שלי, כי עם ווליום כזה של חלקים לא היה טעם בכל הסיבוב הזה בנתב״ג. עם כלים טובים וידיים לא גרועות במיוחד עפתי על כל רגע, וכמובן צילמתי על הדרך תמונות של לפני ואחרי כדי שלא אשכח חלילה איך לחבר את כל הברזלים האלה יחד בחזרה ליצירה שאשכרה מניעה ונוסעת.
בסופו של דבר ובאיחור אופנתי הגעתי לעולם הסופרמוטו ב-2003. ה-XR שלי היה כחול מאוד, אפילו מדי בראיה לאחור, אבל עם נתונים מרשימים והתנהגות מנומסת. פגשתי חבורת רוכבים מוכשרים ומצחיקים למדי שפשטה על מגרשי חניה תמימים באישון צהריים מדי שבוע ונתנה גז ביחד. עקיפות, החלקות, נפילות ונצחונות, היה שם הכל. זו היתה התקופה היפה בחיי, הרווחתי בה חברויות לנצח והרבה ידע ונסיון רכיבה נדיר שלא הייתי מוצא על הכביש ביומיום.
ברכה אמיתית.
לכל אורך הדרך תמך בי ההונדה הזקן שלי, ולמרות ההתעללות של רכיבה חזקה ותובעת לימד אותי דבר או שניים על החיים לאורך הדרך. זכיתי לבנות אופנוע פרוייקט אמיתי במו ידי, פאקן חלום שהתגשם. חלום חלום, לפחות עד שהנבלות סביבי החליפו את הנבלות שלהם בק.ט.מ 640 סופרמוטו. תקראו לי סנטימנטלי, אבל לא חשבתי לרגע אחד אפילו והעמדתי את ה-XR למכירה.
על ה-640 יהיה טור משלו. כי להישאר סטוק זה לא בשבילו.
