׳סתכלו רגע על האופנוע הזה בתמונה. תאמינו או לא, הוא מסוג האופנועים שאם שמים עליו יד עכשיו ומאפסנים אותו, עוד 50 שנה השווי שלו יהיה ככל הנראה מופרך. הכרוז במכירה הפומבית יסביר שמדובר בהארלי-דיווידסון נדיר, FLHTP - דגם משטרה מקורי מהמפעל, שריד מתחילת המאה, עם פחות מאלף מייל על השעון. חדש. הלסתות באולם ישמטו. לחשושים.
הדגם המשטרתי של הארלי דיווידסון (FLHTP), הנו דגם נפרד שלא נמכר לאזרחים - אלא אם הם משיגים אותו ממכרז משטרתי אחרי שנים של שירות מבצעי. הוא אמנם מבוסס על האלקטרה גלייד, אבל ההכנה להתעללות המבצעית החדירה בו חלקים מחטיבת הביצועים של הארלי (screaming eagle), וציידה אותו במכלולי הבי-דיוטי שהופכים אותו לקשוח כמו סופה צבאית.
הספציפי מהתמונה - זה שמשחק אותה תמים בין הכלניות - הגיע לארץ כדי להתמודד על מכרז המשטרה. הוא הפסיד אותו משום מה ל-KTM אדוונצ׳ר 1290: כלי ששוקל חצי, עם 160 כ״ס ויותר מ-270 קמ״ש. לא מבין אותם...
מאז נותר ההארלי הגיבור הזה גלמוד ובודד בסוכנות היבואן, עם פחות מ-100 (!) מייל על השעון. רק לניילן ולשים בתנור חמישים שנה.
התפתלו החיים האלה כמו שהתפתלו, יום אחד בדרך נס נפל לי השוטר הבתול הזה לידיים. אבל באתי אליו יהיר. ושוטרים לא אוהבים שניגשים אליהם ככה.
זה קרה כי הייתי אחרי הצילומים לפרק הראשון של ״על הגז״: יומיים עם אחיו הצעיר והסטייליסט של ה-FLHTP. ה-FLHX. אזרח. אלה היו יומיים של התאהבות והערכה ומוזיקה וקרוז-קונטרול ודריפטים וקפיצות ויותר מ-100 קמ״ש בשטח. וסטייל. בערימות.
איזה אופנוע!
ביהירותי חשבתי לי אם רק היה לו מנוע קצת יותר חי ומהלך מתלים ארוך וקשיח יותר...
מתוך "על הגז" ששודר בערוץ אגו
עכשיו, מה אתם יודעים, ההארלי המשטרתי הוא בדיוק זה: המתלים שלו ארוכים יותר בעשרה (!) סנטימטרים וקשיחים משמעותית. לכן יש לו גם יותר מרווח הטייה. המנוע שלו עם נפח מוגדל, גל זיזים חם יותר ויחס דחיסה גבוה יותר. וזה מסתכם בתוספת של כמעט 40 כ״ס, עוד 1000 סל״ד של משיכה בריאה בדיוק היכן שהדגם המקורי נחלש, ויופי של פיצוצים מהאגזוזים.
אם זה לא מספיק, אז ה-TP גם ממוגן בברזלים סביב לו, יש לו מצבר ומערכת טעינה חזקים יותר, מכל דלק מוגדל, צ׳קלקות נוצצות, מושב נוחות על קפיצים, ואפילו צמיגים מותאמים לנסיעה על פנצ׳ר כדי שלא תיעצר אף פעם.
אין, תפור עליי.
לקחתי אותו מיד לאזור עוטף עזה. כביש 232 המתפתל, ישורות לשיוט בין השדות, וגם שבילים מהודקים ואינסופיים. כל היום נהגים פינו לי את השמאלי בזריזות לנוכח החזית הסמכותית שסוגרת עליהם, צללתי עם המאסה הזו לתוך הטיות שהסתיימו בדרייב רועם, אפילו שעטתי במהירות תלת ספרתית בשטח כשאני קצת בהלם מהנחישות שלו. אבל לא הצלחתי לשחזר עליו את תחושת הבעלות והחופש שהייתה לי על אחיו האזרחי. הוא אפילו תסכל אותי.
באחד הרמזורים האדומים בסוף היום נעמד לידנו אחד מאותם KTM’ים משטרתיים שניצחו במכרז. עמדתי לידו עם רגליים שבקושי מגיעות לכביש וכבר רועדות מעייפות. האופנוע שלי נראה ושוקל כמו קאדילק משוריינת, שלו אתלט אוסטרי זקוף.
לא יכולתי להמנע מהמחשבה, איזה כוח שיטור פסיכי בוחר דווקא את מפלצת הברזל האמריקאית הבהמית הזו לעבודה מבצעית קרבית?
והתשובה נמצאת בגוף השאלה: כוח שיטור אמריקאי.
תסתכלו פעם על שוטר אמריקאי רכוב; מינימום מטר שמונים על תשעים קילו. הוא עובר סדרות רכיבה מבצעית שבנויות להפוך אותו לבוס מאוד אסרטיבי על המכונה הזו. הוא מסובב אותה על המקום, מפליק אותה מצד לצד, מסוגל להריץ את ההארלי דרך שיפועי צד על דשא חלקלק, ולהטיס אותו דרך חול עמוק שבסופו שוכב עדן רכבת. כמו שחקן פוטבול, אתה צריך להיות בעל הנתונים הפיזיים ולהיבנות ספציפית לתפקיד הרכיבה על האופנוע הזה. ולי אין נתונים של שחקן פוטבול. ובגלל זה כל הזמן הרגשתי שההארלי הזה מסתכל עליי -זה שניגש אליו יהיר - וחושב לעצמו:
א ת ה ק ט ן ע ל י י.
