אני עם האף צפונה מאילת בדרכי חזרה הביתה. השמים בהירים והכביש משובש בדיוק במידה שאין שום מהירות טובה לרכב עליו. לאט זה חרא, מהר זה חרא, בין לבין זה חרא. מעבר לשול הימני מונחות ערמות של חול ואבנים מישראל, ומשמאל אותו דבר רק עם דגל מצרים. כביש 12 הוא חתיכת כביש שעובר לאט, אלא אם התמזל מזלך ויש לך גישה לטלפורטר. בים מי אפ, למה אני משתגע כאן.
אין ברירה, צריך לשרוד את הקטע הזה, אולי אפילו למצוא משהו לעשות כשהקילומטרים חולפים. ואם כך בואו נשחק. בואו נראה כמה רגיש הקו לשינויי מרכז כובד ימינה-שמאלה. אנחנו מדברים על פניות ארוכות ומהירויות אוטוסטרדה, יש ים זמן להחליט החלטות ולחוש תחושות. כר ניסוי. אז יאללה.
האופנוע נוטה קלות ימינה, המהירות והרדיוס קבועים. הקו הלבן לשמאלי נמצא במרחק קבוע ממני, מלווה אותי באדיקות. הברכיים מחבקות את הסוס והכידון משוחרר ברמה רפואית, נשבע לכם שאני מחזיק אותו רק עם הקצה של טביעות האצבעות. עכשיו מכניס חגורת כתפיים ימינה בערך 5 ס״מ מבלי להשפיע על הכידון ומחכה. אחרי שתיים-שלוש שניות, האופנוע מתקרב לאט לאט ימינה אל הקו הצהוב.
עכשיו לא משנה במכונה כלום, לא מזיז ת׳גז ולא נוגע בכידון. רק מוציא חגורת כתפיים 10 ס״מ שמאלה הפעם, ומחכה. הצהוב מתרחק לאט ואני מתקרב ללבן. מכניס כתפיים שוב ימינה ומוצא מיקום ששומר על הרדיוס פיקס.
את המשחק הזה שיחקתי במשך דקות ארוכות על אותו כביש. היו קטעים שראיתי בהם שהרדיוס מתהדק או נפתח ושיניתי את הקו בעזרת הכתפיים בלבד, בלי לגעת בשום דבר אחר. כל סנטי-פאקינג-מטר מורגש על ידי הפיזיקה, לא יעזור לנו כלום. מקסים.
זה היה ניסוי מגניב, אבל לא הוא מה שמעניין כאן, אלא המצב המנטלי שלנו בזמן הרכיבה.
מצב מנטלי בו אנחנו כל כך רגועים על האופנוע, שאשכרה מתפתח אצלנו שעמום. זה קורה וכולכם מכירים את אותו שעמום. וזה אומר בעצם שאנחנו מחכים שהמכונה תעשה משהו, ועד שהיא לא מסיימת אנחנו לא מתערבים. נותנים לה פקודה ואז נותנים לה לבצע אותה בשקט ובסבלנות ורואים בצורה ברורה את התוצאה.
הקסם הזה קורה באופן טבעי על כבישים מהירים, בדרך כלל כשהאופנוע קטן על הכביש ואין שום דרך לעשות את הדרך מעניינת. אז יש. נסו בעצמכם, כשאין תנועה ואין סכנות, כשקצב הדברים המעניינים ברכיבה הוא פעם בנצח. אם אתם בקצב שרחוק מהמגבלות ואתם במקרה נינוחים, הזיזו את הכתפיים הצידה מעט וחכו לתוצאות. עשו שינוי קטן במצערת וחכו לתוצאות. החזיקו את הכידון חזק לרגע קצר וראו איך זה משפיע. לחצו על רגלית שמאל ותרגישו מה קורה. ועכשיו על רגלית ימין. נצלו את השעמום לטובת החוויה של להרגיש את היחס בין כל הדברים, את יחסי הגומלין המטורפים בינינו לבין האופנוע שלנו.
כי אנחנו והוא זה גוש אחד מבחינת היקום. ורצוי שזה יהיה גוש אחד שיודע דבר או שניים על רכיבה. מחקרים מוכיחים שזה עוזר.
