יום חמישי בערב, אצטדיון פיס-ארנה בירושלים. מול הביתן שלנו בתערוכת האופנועים מובילות שתי דלתות כפולות כנף אל חלל ההיכל. כמה צעדים אל מעקה הטריבונה העליונה, שתחתיה נפער בור מואר רוחש פעילות ומוזיקה. עד לפני יומיים היה כאן מגרש כדורסל, אבל עכשיו נפרש תחתינו מסלול מכשולים אכזר מעשה ידי אדם.
גזעים עבים, צינורות בטון, תופי השקייה, צמיגי משאית מחצבה, סלעים ענקיים… גיהינום עבירות לאופנוע אינדורו. חלק מהאלמנטים בלתי עבירים אפילו להליכה ברגל ודורשים עזרה משתי הידיים. ואם זה לא מספיק, אז יש גם את תדירות המכשולים על המסלול. עוקבים האחד אחר השני בלי מנוחה לרוכב ולאופנוע - שבקושי משתקמים ממעבר מכשול אחד, וכבר הגלגל הקדמי פוגש את הבא בתור.
סופר-אינדורו קוראים לספורט הזה, כי סתם אינדורו זה לא מספיק קשה. מסוג ענפי הספורט שאפילו מתחרים ברמה עולמית לא נראים כאילו הם נהנים בו. זו מלחמה כל-כך אינטנסיבית ותובענית, שהמיקצים נמשכים דקות בודדות (4 דקות פלוס הקפה לחובבים, 5 למקצועית, ו-6 לאלופים הבינלאומיים). לקראת סופן הרוכבים כבר מתחילים להראות סימני עייפות. כולם. חוץ מאחד: בילי בולט.
בילי, בן 26, מטר ותשעים על כמעט מאה קילו, הוא - בהיעדר הגדרה אחרת - מפלצת רכיבה. שילוב נדיר של פול-ווליום על כל המדדים החשובים: טכניקה, פיזיות ומנטליות. בספורט אכזר כמו הסופר-אינדורו, צריך את כל השלושה על המקסימום. את האיזון והטכניקה שמאפשרים לשלוח את האופנוע לכל מקום בחלל, תוך כדי חיבור למכונה שמאפשר לתפעל אותה במדויק כשהיא נמצאת במנחים לא הגיוניים. צריך גם את הגובה והחוזק הפיזי שמאפשרים בעלות מוחלטת על האופנוע, כולל תיקונים חזקים בכל רגע בו משהו משתבש בתוכנית. ואיך לא, חובה גם ראש עשוי בטון שגורם לגוף להמשיך לעבוד אפילו שכל השרירים זועקים ״עצור!״.
בשפה פשוטה, קוראים לזה רמה עולמית. מבלי להוריד גרם מהיכולות של הרוכבים הישראלים שנלחמו שם כמו אריות, הרוכבים ברמה העולמית נראים ומתפקדים ככה על האופנוע כי הם עברו את המסננת הכי צפופה ותחרותית. מסננת עולמית שמנפה את כל מי שלא עומד בקצב של החוד. ובחוד, כמו שבטח הבנתם, יש מפלצות. מכונות אנושיות שכל אורח החיים שלהן תומך את הביצועים בספורט.
באיצטדיון ארנה זכינו לצפות בכמה כאלה. בקודי ווב, ג׳וני ווקר, טאדי בלזוסיאק, ועוד כמה מאסטרים של ניהול אופנוע בתנאים בלתי אפשריים. אבל מר בולט, עם החליפה הלבנה על הוסקוורנה, נראה ביניהם כאילו הוא בקטגוריה משל עצמו. מרחף מעל ובין המכשולים האכזריים כאילו לא היו שם, בדרך לנצחון כל-כך דומיננטי עד שהוא מגמד את השמות הגדולים ואגדות הרכיבה שלצידו. כמה מגמד? ובכן, בהקפה השלישית הוא כבר סוגר מאחור על האחרונים, ובסוף המרוץ הוא מדורג ראשון וסוגר מאחור על מקום שלישי…
כן חברים, לא כל יום בישראל יוצא לראות אגדות על אופנוע. שום סרטון ביוטיוב לא מעביר את פצצות ההספק הקצרות שמשתחררות מהאופנוע, את הצליל של חבטות צמיגים שקורסים עד הג׳אנט בנחיתה מגובה שלוש מטר לעצירה מוחלטת, את ריח הדלק והגומי, את האנרגיה שממלאת את כל ההיכל עד שעומדות לך השערות על העורף. לא כל יום מגיעים לכאן אלופי עולם. אבל באותו ערב חמישי הם היו כאן, ואנחנו זכינו לצפות בהם ולהעריץ.
אל תתנו לעצמכם לפספס את הפעם הבאה שנוחתת כאן רמה עולמית.
תודה ל-Omri Gutman על הצילום ל-Riders For Riders על היוזמה וההפקה ול-IMSF - Israel Motorsport Federation
