אני משער שאם שאתם קוראים את השורות האלו, סיכוי טוב שהבנתם שעבורנו ב׳אופנוען מאומן׳ רכיבה היא אומנות. תחום שהלמידה בוא היא אינסופית. וכמו בתחומים רבים אחרים, ״החכמה האמיתית היחידה, היא הידיעה שאתה לא יודע כלום״. אז אני כל הזמן לומד. אבל, כשאתה לא משקיע במשהו, החושים שלך מתקהים.
כמישהו שעסק ברכיבה למחייתו עד לפני מספר שנים, בין אם בהדרכות באופנוען מאומן ובאין אם במבחני דרכים לעיתונות - השגרה שלי כללה רכיבה על כמעט כל סוגי האופנועים, באופן תדיר.
אבל ההיעדרות שלי מהתעסקות ברכיבה - בנוכחות הידע שצברתי במהלך השנים - חידדה לי משהו שבחודשים האחרונים הרגשתי אותו נבנה בהדרגה, או שמא מתפורר… אני מדבר על היכולת לזהות את אותו DNA של הרכיבה, שניתן למצוא בכל אופנוע; התכנון, התפעול והקצב. מבט-כידון-גז.
עבודה חלומית
אמנם לכל אופנוע יש מכלולים שונים שמספקים חוויה אחרת - תנוחה, מנוע, קוטר גלגלים, צמיגים - אבל ה-DNA של הרכיבה על האופנוע הוא זהה, ונמצא בכולם.
בעבר הייתי מסוגל לבלות שניים או שלושה סופי שבוע רצופים על גבי אופנועים שונים במבחני דרכים, כשבמהלך השבועות עצמם פגשתי חניכים ומידי פעם גם רכבתי על האופנועים שלהם (סיבוב בדיקה, הקפות איבחון, הרכבה של המודרך לצורך לימוד וכו׳). זה אילץ אותי להיות אשף של DNA (מבט-כידון-גז) על כל אופנוע בכל רגע נתון.
כדי להתחבר לחוויה, דמיינו שהאופנוע הלא מוכר שוקל מעל 300 קילו, עולה רבע מיליון שקל, ועל המושב האחורי שלו מתיישב הבעלים ששוקל 100 קילו. עכשיו נראה אותך יוצא איתו לדרך כמדריך, ומהשנייה הראשונה רוכב על האופנוע שלו כאילו הוא שלך כבר שנים.
המשמעות היא לעלות על אופנוע ספורט, על אופנוע תיור מזווד, על קטנוע, על אדוונצ'ר גדול, או לפעמים על אופנוע אנדורו, ולהצליח לזהות אצל כל אחד מהם את ה-DNA, ומהר. בשניות. לא משנה אם זה מנוע סינגל או 4 צילינדרים בשורה, אם יש לו גלגלי 17 אינץ' או 21 אינץ', אם הנפח הוא 125 סמ״ק או 1800, אם לבד או בהרכבה של צלם שיושב הפוך עם הפנים לאחור. צריך תוך רגע לזהות את המשותף בין האופנועים ולהוציא ממנו את המיטב.
המרכיב הסודי
תשוו את זה לאוכל. לפעמים, ככל שמתנסים ביותר מאכלים, חוש הטעם והריח מתחדדים והיכולת לזהות טעמים בהתאם. כך גם רכיבה על אופנועים שונים מייצרת דקויות והרגשות שלא מתקבלות מרכיבה על אופנוע זהה לאורך זמן.
״חוש הטעם״ המחודד הזה ליווה אותי לכל מנת אופנועים שהוגשה לי ויכולתי לזהות בה מיד את הכל המרכיבים.
כשהפסקתי לגוון, החושים שלי התקהו. הרגשתי את זה בכל החלפת אופנוע שהייתה לי בשנים האחרונות; הזמן שלקח לי לפצח כל אופנוע חדש, הלך וגדל. ממשהו שלרוב לקח לי כמה מאות מטרים, זה פתאום הפך לעניין של שעות, וימים, ועל חלק מהדברים - בטח עם זמן רכיבה שמסתכם לרוב בפחות משעה ביום ברכיבה למשרד וחזרה - הפיצוח נמתח לחודשים. פתאום הייתה חסרה לי היכולת להתחבר כמו וירוס ל-DNA של האופנוע.
זוגיות פתוחה
אז מהו באמת הערך בלמצוא את המשותף בין אופנועים כל-כך שונים? ובכן, תשאלו את רוכבי המוטו-GP. שיקולים כלכליים ובריאותיים, בנוסף לתקנות המרוצים, מביאים אותם להתאמן על אופנועי פלאט-טראק. כן, כדי לנצח מירוצים על אופנועי מסלול עם 240 כ״ס, הם מתאמנים על אופנועי שטח ששוקלים פחות ממאה קילו ומוציאים סביב ה-40 כ״ס.
הם עושים את זה כי בסופו של דבר, הם מחפשים את השליטה הזאת ביד ימין ובהחלקה של הגלגל האחורי. בזכות ה-DNA המשותף הם מצליחים לתרגם אימון עם אופנוע סינגל על עפר, להחלקות זנב עם אופנוע GP - כשהוא מוטה בזוויות שאנחנו מסוגלים רק לחלום עליהם, על צמיגים ואספלט ברמה הכי גבוהה שיש.
ואיך אנחנו חוזרים למציאות שלנו, בני התמותה?
גוונו! בכל הזדמנות.
נכון, זאת לא מנה במסעדה, או לבשל משהו שלא רגילים, אבל איפה שיש לכם הזדמנות, נסו לרכוב על אופנועים אחרים, בכל הזדמנות שיש לכם. בטיולים בחו"ל, השכרת אופנוע לטיול בארץ, אימוני מיניבייקים, אופנוע מסלול, או אפילו אופנוע של חבר (עם כל התנאים והחוקים הנדרשים , כשומרי חוק וחברים ובני אדם). וכשאתם מגוונים, חפשו אותו, את אותו DNA שאתם מכירים כבר כל כך טוב מהאופנוע שלכם. את התכנון המוקדם, את התפעול החלק והמדויק, ואת השליטה המוחלטת בקצב.
וגם, נצלו את הזמן לחשוב מה אתם מחזירים לו כמתנה, תמורת זה שהוא אפשר לכם סיבוב עם בן זוג אחר…
