אם, נגיד, האופנוע שלכם היה כלב. כבר מההתחלה, הייתם מבססים איתו מערכת יחסים שבנויה על היררכיה וגבולות ברורים.
חלק מהאנשים הולכים עם הכלב לאילוף, חלקם עושים את זה לבד, וחלקם עושים את זה בלי לדעת שהם עושים את זה. אבל זה תמיד קורה, כי בסופו של דבר כולם מחפשים את אותו הדבר: חבר אהוב ונאמן - אבל אחד כזה שלא מחרבן בבית, בא כשקוראים לו, ומפסיק כשדורשים ממנו.
בלי הגבולות המינימליים הללו, החיים עם כלב הם סיוט. וגבול נקבע בסופו של דבר, באמצעות הסדרת מערכת יחסים מאוד ברורה לכלב: הבעלים הוא האלפא (המנהיג), הכלב הוא חבר מן המניין בלהקה.
רק ככה הכלב מבין לבסוף את מקומו, נרגע בתוך הגבולות, והחיים איתו הם הרמוניה.
עכשיו לאופנוע שלכם. מערכת היחסים שכדאי לבנות איתו דומה מאוד למערכת יחסים עם כלב. אופנוע הוא לא בן/ת זוג שמתווכחים איתם, וגם לא אח גדול שנגררים אחריו. אופנוע הוא כלב בלהקה, ואתם המנהיגים שלו, ולכן הוא יעשה בדיוק ובנחת את מה שאמרתם לו לעשות.
כמו מול כלב אהוב, גם על האופנוע חשוב לזכור שהנהגה היא לא רודנות. אין בה אלימות או צרחות. בראש ובראשונה, המנהיג/מנהיגה הם מגני הלהקה. והם משתמשים בערנות ובניסיון שלהם כדי לכוון את מי שחי איתם. וככל שמעמדו של המנהיג מבוסס יותר, כך הפקודות והתיקונים מגיעים ממנו במשורה, מוקדם ובנחת.
מכאן ניתן להסיק, שרכיבה צפויה וחלקה היא העדות למנהיגות נכונה על האופנוע. עדות למערכת יחסים בריאה ומתפקדת.
״נכנסתי לפניה מהר מדי״. ״ההוא פתאום חתך אותי״. ״האופנוע פתאום החליק לי״. ״איזה סרט זה רוחות צד״… אם אמרתם, או חשבתם פעם את אחד המשפטים האלה, אז אלה הם בדיוק הרגעים שבהם לא הייתם האלפא של האופנוע שלכם. וכמו הכלב, האופנוע הרגיש שאתם סתם חלק מהלהקה, ובדק אתכם ומשך לכם והתפזר לגמרי כי לא היו לו גבולות והוא לא ידע מה לעשות. לא הבין איך להתנהג. אז מה אתם רוצים ממנו?
חפשו את התשובה אצלכם.
כדי לבסס מערכת יחסים בריאה עם האופנוע שלכם, קודם כל אתם צריכים לוודא שכל מה שאתם דורשים, מתקיים. וכדי לדרוש את הדברים הנכונים, ראשית כדאי לוודא שאתם רואים מראש את התמונה כולה; גם בשבילכם וגם בשביל הכלב. סליחה, אופנוע. רואים קדימה, וחושבים איך אתם והאופנוע תרגישו ותתנהגו בעוד כמה שניות. אם הצפי הזה דורש פקודות ושינויים, זה הזמן להפעיל את כלי השליטה מוקדם, חלש ובנחת.
תחשבו על זה ככה: כלב שכבר נדלק בכניסה לפארק ומתחיל לגרגר ולנבוח ולמתוח את הרצועה, דורש עכשיו תיקון מאוחר ולא נעים, כי הפקודה החדשה חייבת להתגבר על סערת הרגשות שהכלב כבר נתון בתוכה. לא טוב.
בעלים שמזהה מראש את ההתרגשות והאטרף שייגרמו הכלבים האחרים בפארק, מסדר את הכלב מראש בפקודות קוליות בלבד, וגם שם לב להתנהגות הפיזית של הכלב: סימנים מקדימים כמו שרירים נדרכים, זנב שקופא, אוזניים שנמשכות לאחור- אלה נענים מיד בתיקון רך וחלש ברצועה. לאמור: ׳אל תחשוב על זה אפילו׳.
אופנוע שנמצא בדרך לפניה בתוך עיר סואנת עם עוד עשרות כלי רכב סביבו, הוא בדיוק כמו כלב בכניסה לפארק; אם הבעלים לא מזהה בזמן את המורכבות של ביצוע קשת במקביל לרכבים אחרים, ברור שהאופנוע ״יתפרץ״ אל תוך הסיטואציה הזו בקצב לא מתאים ובכיוון לא מדויק. ואז מתחילים התיקונים החזקים מדי ברגע האחרון, תוצר של מנהיגות בפאניקה. וההתנהגות של האופנוע בהתאם. מלחיץ ולא ממושמע.
במקום זה, אופנוען מאומן - ממש כמו כלבן מיומן - מזהה את האתגרים לעצמו ולאופנוע מבעוד מועד, מתחבר אל אמצעי השליטה, ומוודא כניסה לסיטואציה כשהאופנוע כבר מאורגן ומכוון להתמודדות שמולו.
חיבור אל אמצעי השליטה, הן כמו פקודות ההכנה הקוליות לכלב: הדקו את הברכיים על המיכל, הרפו ידיים, אצבעות על המנופים מבטלות חופשים, וכמובן הקפידו על קצב התקרבות לסיטואציה שמאפשר לרוכב/בעלים לחשוב ולהגיב רגוע ובזמן לשינויים בתוכנית.
קצב ההתקרבות הוא השלב הכי קריטי בשליטה באופנוע. זה המתח ברצועה, זו המשמעת של האופנוע.
אופנוע שמושך ברצועה (נע מהר מדי) למעשה מתנפל על המהלך הבא, ולא מאפשר לבעלים לחשוב בצלילות. זו הסיבה לביצוע מבולגן או להפתעות של הרגע האחרון ברכיבה.
לעומת זאת, אופנוע שהגז שלו הופחת בזמן, נסגר, ועכשיו הוא מתגלגל מוחזק על בלמים סופר-עדינים - הוא כמו כלב שנע עם הבעלים שלו במצב ״רגלי״ (צמוד לרגל, בדיוק בקצב ההליכה של הבעלים). עכשיו אפשר לחשוב קדימה, להנדס תוכנית, ולבצע אותה בנחת. במצב הזה, גם אם התנועה מסביב תדרוש שינויים בתוכנית, התיקונים יהיו רכים ועדינים. כמו אלה של מנהיג אלפא רגוע ומיומן.
עכשיו, אמנם מדובר בסדרת מיומנויות די מורכבת, אבל אפשר ללמוד אותה. בקלות ובלי סכנה. למשל, אם באים למגרש רחב על חוף הים לקורס אילוף אופנועים. ואפשר גם לנסות לבד. אבל אז, אל תתפלאו אם מדי פעם האופנוע נושך אתכם, או מתנגש באלה שרצים איתו בפארק…
