הידעת?
יותר זמן עבר מהמצאת האופנוע ועד הבק-פליפ,
מאשר הזמן שעבר מאז הטיסה הראשונה ועד הנחיתה על הירח.
הרעיון של סלטה לאחור עם אופנוע מוטוקרוס ששוקל 100 קילו, נולד בהשראת תרגיל הבק-פליפ של אופני ה-BMX. כי היי, אם הקטנים האלה יכולים, בטח שגם אנחנו...
הראשון שביצע את הטריק הפסיכי הזה על אופנוע בגודל מלא היה אדם אוסלי, בשנת 1998. זה לא היה מאורע רשמי או משהו. פשוט באחד הבילויים עם החבר׳ה על שפת אגם הוא עלה על קאוואסאקי KX250 ישן, דפק איתו גלגול לאחור ונחת בתוך המים. הלך האופנוע.
אבל מרגע שהוכח העיקרון - כלומר, שאדם מספיק דפוק יכול להפוך אופנוע בגודל מלא ולהנחית אותו בחזרה על האזור הכללי של הגלגלים - המרדף אחר הבק־פליפ החל באופן רשמי.
שנתיים אחרי אוסלי, החליט קארי הארט שהוא מנסה בק־פליפ עם נחיתה על אדמה ב-״ Gravity Games״. הוא אמנם התרסק בנחיתה, אבל עמיתיו לענף ראו בזה אות ומופת לכך שאופנוע מסוגל לחזור בדיוק אל הגלגלים ולא בערך כמו במקרה של הארט. מסקנה מתבקשת.
ואם עד אז היה מרדף, אז עכשיו זה הפך לקרב פסיכים על "מי יהיה הראשון שיבצע בק־פליפ וגם ימשיך לנסוע אחרי הנחיתה". עניין של כבוד. הארט עצמו ניסה שוב ב־2001, אבל התנתק מהאופנוע כבר בהמראה, התנפץ משיא הגובה ונעדר מהספורט למשך שנה לצורך החלמה...
באפריל 2002 זה סופסוף הצליח. חצוצרות! באופן מוזר, הכבוד לא נפל בחיקם של ענקי פריסטייל כמו מייק מצגר או טראויס פסטרנה, אלא דווקא בחיקו של כיילב וויאט - איזה מישהו שהיה אז אף־אחד מחווה בקיבינימט.
זה קרה באיזה מסלול מוטוקרוס מקומי, סתם באיזה יום ראשון אחד; כיילב הרים ערימה של חול, עשבים ונסורת בזווית כמעט אנכית, וקפץ.
אחרי כמה ניסיונות ונחיתות על הראש (אשכרה), הוא הצליח להנחית את האופנוע באופן מושלם, והקפיד להטיס אותו דרך כל ההילוכים עד מנתק ההצתה בהילוך האחרון - כדי שלאף אחד לא יהיה ספק שהוא הראשון שגם דפק סלטה לאחור וגם המשיך לרכב. איזה מזל שבאותה התקופה החברים שלו כבר יכלו להפיץ את ההישג ביוטיוב. והשאר היסטוריה
איזו היסטוריה? אה, זו שבה הדפקטים של הפריסטייל-מוטוקרוס התחילו להתאמן באופן מסודר. כזה שבו אפשר לנסות שוב את הטריק באותו היום, ולא אחרי תקופת שיקום בבית חולים. איך? בריכת הספוגים.
הרעיון הפשוט של להציב מקפצה מול בריכת ספוגים ענקית ועמוקה, שנהגה לראשונה כדי להתאמן על הסלטה לאחור, היה ההדק להתפוצצות של הספורט. היכולת לטעות ולנסות שוב הפכה את הבקפליפ לביצוע חובה שבלעדיו לא באמת היית חלק מהספורט. זה היה השלב הקריטי שבו הופרדו הרוכבים המזדמנים מאלה שהקדישו את חייהם לספורט המתהווה.
מכאן היתה הדרך קצרה לשלב את כל פעלולי הפריסטייל אל תוך הבקפליפ. הווה אומר שכל טריק שפעם התבצע כשהאופנוע באוויר, מתבצע היום כשהאופנוע הפוך באוויר. דרישה מקצועית סבירה, לא?
ואם בקפליפ הוא מקצוע, אז לדעתנו אין ראייה טובה מזו לכך שהאנושות צועדת בכיוון הנכון.
