קבלו 10 עובדות שייקחו אתכם לאחלה סיבוב בהיסטוריה של עולם האופנועים.
אופנוע הבעירה הפנימית הראשון היה בכלל תלת אופן.
הוא נבנה ב-1884 ויוצר החל מ-1888, אבל היה מתוחכם בצורה יוצאת דופן ביחס לתקופה: היה לו מנוע 4 פעימות עם 2 צילינדרים במקביל, קרור מים, שסתומים סיבוביים וקרבורטור מסובך. בכלל לא גרוע בשביל המאה ה-19. כאילו, אם מתעלמים מהעובדה שהיו לו חמש שמיניות כ״ס מנפח של 600 סמ״ק...
פעם אופנועים היו מגיעים עם הוראות הפעלה.
במהלך מלחמת העולם השניה, השיטה חברת אינדיאן אלפי אופנועים בגרסה צבאית לאירופה, אפריקה ומזרח אסיה. מיעוטם יועדו לצבא האמריקאי ורובם דווקא למדינות האימפריה הבריטית.
מאחר ונדרשו כל-כך הרבה כלים לכל-כך הרבה רוכבים חדשים, בכל-כך מעט זמן, האופנועים הגיעו מהיצרן עם דף הוראות התפעול והרכיבה שבתמונה. קראת? זהו. רשאי לצאת על האופנוע למלחמה.
את רגלית האמצע האהובה המציאה מוטו גוצי, ולא רק אותה.
למרות השימוש באותו מבנה מנוע בסיסי כבר יותר מחמישים שנה, מוטו גוצי אחראים לכמה חידושים רציניים בעולם האופנועים:
הם היו היצרן האירופי הראשון שהשתמש בפס ייצור, הראשונים להתקין רגלית אמצע על אופנוע, הראשונים להשתמש במנהרת רוח לשיפור האווירודינמיקה, והראשונים להשתמש במזלג קארטריג׳ (שבו השמן ההידראולי של המזלג מוחזק בתא נפרד).
ואם במזלג עסקינן, חברת BMW הייתה הראשונה לייצר אופנוע סדרתי עם מזלג טלסקופי הידראולי.
בכך ייסדה מבלי לדעת את הפורמט בו משתמשים כל האופנועים בעולם היום.
זאת אומרת כל האופנועים, למעט אופנועי הדגל של BMW, שהם היחידים היום בייצור המוני שבתור מתלה קדמי משתמשים דווקא בפטנט אחר: ה-Telelever.
לא רק זה. ה-BMW הוא בכלל האבא של הגולדווינג.
כדי לבנות את האב-טיפוס של הגולדווינג הראשון, הונדה רכשה בתחילת שנות השבעים אופנוע BMW חדש וניסרה אותו לחצי. החלק הקדמי הלך לפח, והחלק האחורי (קלאץ׳, תיבת הילוכים, גל הינע, מתלה וגלגל אחורי) "הולחם" לחלק הקדמי של שלדת הונדה.
למה? כי יפנים יפנים, אבל למה להנדס את הכל מחדש, אם אפשר פשוט לנסר גרמני...
זו בדיוק החשיבה - יחד עם חסכנות וניקיון - שהפכה את ההונדה סופר-קאב לכלי הרכב הממונע הכי נמכר בהיסטוריה.
יותר מ-100 מיליון יחידות יוצרו מאז 1958 ועד היום. רצוף, כן?
ותרשו לנו להוסיף שהיו לנו שניים כאלה בצוות המדריכים, והם פשוט סרבו למות. כאילו, לפחות עד שגנבו אותם. כלי נצחי.
המסע המתועד הארוך ביותר על אופנוע, נערך על ידי אמיליו סקוטו.
בחור מבואנוס-איירס, בין השנים 1985 ו-1995. הוא נסע יותר מ-735,000 ק״מ דרך 214 מדינות.
מעניין אם הוא הצליח למכור במחיר מחירון...
אמנם אמיליו ספר שנים של רכיבה, אבל רוכבי מוטוקרוס סופרים דקות. שלושים דקות. פלוס שתי הקפות.
רוכבי מוטוקרוס מקצועיים מותחים את היכולת הפיזית שלהם לשני קצוות בלתי אפשריים: סיבולת לב-ריאה של רץ למרחקים ארוכים, וכוח מתפרץ של רץ ל-100 מטרים.
זה אומר שאם בן תמותה מחזיק דופק 170 ואחרי דקה קורס, אז רוכב מוטוקרוס ברמה העולמית מצליח לחשוב צלול על דופק 190 למשך שלושים דקות פלוס שתי הקפות.
חיות!
שיא הקפיצה למרחק עם אופנוע הוא 106.98 מטרים.
זה כמו לקפוץ מעל שמונה אוטובוסים שחונים זה אחרי(!) זה. כמו לחלוף מעל המגרש שלנו בתל ברוך. כמו להמריא ברמת גן, לעוף מעל האיילון ולנחות בתל אביב.
השיא הפסיכי הזה נקבע לפני יותר מעשור (מרץ 2008) במלבורן, אוסטרליה, ע״י רוכב הפריסטייל רובי מדיסון עם אופנוע מוטוקרוס 450 ועדיין לא נשבר.
לבנות לכם רמפה בבורסה?
האופנוע הכי מהיר עליי אדמות נקרא Ack Attack:
סטרימליינר (חיפוי אוירודינמי מלא) עם מנוע ארבעה צילנדרים בשורה בנפח 1200 סמ״ק ושני מגדשי טורבו. נתון הספק רשמי אין, אבל מהירות סופית יש: 605 קמ״ש. השיא הזה נקבע ב-2010 על אגמי המלח היבשים ביוטה, ארה״ב.
אגב, זה נתון ממוצע המהירות של שתי ריצות (הלוך חזור). המהירות המירבית הייתה 634 קמ״ש.
אם תהיתם, זה חרמון-אילת סביב החמישים דקות...
ואגב מהירות (וכן, גם עשר העובדות עברו מהר, אז הנה עוד אחת):
אופנוע מייצר מהירות תנועה גבוהה יותר ממה שהמוח שבנה אותו מסוגל לעבד באופן טבעי. אנחנו החיה היחידה על הפלנטה שמחווטת במוח לתנועה ב-30 קמ״ש, אבל מעופפת על עזרים טקטיים פרי פיתוחה במהירויות גבוהות עד פי עשרה מהמהירות הטבעית שלה.
זה, אם תהיתם, המקור של רוב בעיות תפקוד המבט בזמן רכיבה.
רק קחו את זה בחשבון כשאתם מפעילים את העיניים.
