בחודש שעבר הרמתי לכם להנחתה. ביקשתי מכם, הצופים שבאוכף, רעיונות לטור. עאלק ביקשתי, התחננתי. ואתם, וואלה, נתתם עבודה ושלחתם ערימת רעיונות. שאפו.
והזוכה המאושר הוא מישהו ששאל דווקא שאלה די בסיסית, אבל עם ניסוח שמצא חן בעיני:
״אופנוע חשמלי – יהיו גברים גברים שיסכימו לקנות כזה?״
אההה, בא לי טוב העניין הזה. אני הרי ידוע בתור שתיין אוקטן וחובב מנועי V מפלצתיים, אבל בינינו, חשמל זה העתיד. אין מה לעשות, תשלימו עם זה.
חוץ מזה, עברתי חוויה סופר-מגניבה עם אופנוע חשמלי, אז גם אצלי הסדק מתחיל להתרחב; היום אני מבין שהאהבה שלי לקרבורטורים וניחוחות אדי דלק מכלי רכב היא גם תוצר של התקופה בה גדלתי, ולא רק העדפה אישית. ילדים שגדלים היום חווים מכוניות לוחשות מכל עבר, אז אין ספק שלהם קל יותר להסתדר בלי ה״בו-בו-בו-בו״ של איזה V8 ביג-בלוק, צליל שאותי ממיס לשלולית של שמן מנוע או משהו.
אם כך, באופן לא מפתיע, כשעליתי לפני כמה שנים על אופנוע ZERO לסיבוב של 3 שעות, זה היה ברגשות מעורבים. היה לי נסיון מר עם קטנועים חשמליים עד לאותו רגע, ומבחינתי, אולי חשמל זה העתיד אבל עוד לא נתקלתי ביישום אחד טוב שלו. אף לא אחד.
והנה אני לבוש כרוכב, יושב על משהו שבהחלט נראה כמו אופנוע (על העיצוב אפשר להתווכח) ולצידי חברי הטוב על ZERO נוסף. דגם אחד ״טראקר״ עם צמיגי 19׳ וקוביות עדינות, ודגם אחד אינדורו רך עם גלגל 21׳ מלפנים וקוביות קצת פחות עדינות. הכיוון - שטח קל והרבה גז. סליחה, הרבה וולטים.
עוד לפני שחרור הקלאץ׳ המטאפורי, כבר הייתי שלילי. כבר החלטתי שזה לא הולך להיות וואו, והעמדה שלי של ״דלק שולטטטתתת!!!11״ לא נמצאת בסכנת התפוררות. אז סובבתי את המצערת. האופנוע יצא לדרך בשקט מכני מופתי מלווה בצפצוף גבוה מהמנוע, לא דיל-ברייקר או משהו. וואללה זה זז, וזז יפה. המצערת הגיונית, מכויילת גם לידיים פחות מיומנות והתחושה הכללית טובה. מרגיש לי כמו אופנוע של ממש.
אז יאללה, כבר איזה 300 מטר אני מתפלפל עם המצערת בעדינות, בוא נראה מה החשמל הזה יודע לעשות בשביל לארגן לי חיוך של ילד. סובבתי עד הסוף.
פאק! 14.5 קג״מ - נתון המומנט הרשמי של הכלי הזה - מקביל לזה מנוע של 1200 סמ״ק פלוס. על מכונה ששוקלת פחות מ-160 ק״ג זה חתיכת פגז, וסיבוב המצערת העיף את האף למעלה בכזה קצב שאשכרה נבהלתי. הבנז@&#ה מרגיש יותר חזק מהאדוונצ׳ר 950 שלי.
כדי לקלוט מה קורה, צריך להבין שמנוע חשמלי נותן לכם את כל הכח בכל הסל״דים. וזה אומר שהוא מאיץ מכל מהירות כאילו היה בהילוך ראשון בפול גז. כן, גם בתאוצות מ-100 ל-140 קמ״ש. זו תחושה די משונה ודי ממכרת אני חייב להתוודות.
אז מנוע יש, ואם נשים בצד התנהגות, מתלים וכל השיט הזה ונתמקד בנושא החשמל בלבד, הרעש החסר של המנוע לא היה חסר לי. בכלל. הרעש שכן ניגן לי באוזן היה זה של הצמיגים באספלט, משהו שקיים בכל אופנוע, אבל נשמע רק בתנועה כשהמנוע כבוי. בשטח, הרעש הזה מתחלף למשהו הרבה יותר מגניב, כי אתה פתאום שומע איך הצמיג שלך מדבר עם כל האבנים הקטנות שתחתיו, או צורח עליהן וקורע אותן ממקומן. אז ככה נשמעת אחיזה... מי ידע?
את שלוש שעות האלה העברנו אלי ואני בעיקר בשבילים וקצת סינגלים בשטח, והשקט העיף לנו ת׳מוח. עם מצערת אנושית מאוד, בלי הפחד של כיבוי המנוע במהירות אפס, האופנוע הזה יכול לטפס על סלעים רטובים מכוסי בוץ בלי להחליק מילימטר, ועם אותו המנוע להפוך אותך אחורה בווילי לא מתוכנן ב-80 קמ״ש. קטע קטע.
בדרך חזרה ניצלנו את יכולת החמקנות של הכלים האלה ונסענו לבקר חבר שיש לו פנסיון כלבים גדול. עד המשרד שלו הגענו עם האופנועים, בבפנוכו של הבפנוכו, ואף כלב לא נבח. הציפורים המשיכו לצייץ ברקע כאילו באנו ברגל.
בהמשך נכנסנו לשבילי הולכי רגל בתוך המושב בשקט מופתי, ומה אתם יודעים, אף אחד לא התלונן מסביב. היו אפילו חיוכים במקום איבה.
מה אתם מסיקים מזה? אולי הרעש מטריד יותר מהאופנוענות עצמה? לא יודע, אבל כל החוויה נראתה לי יותר חיובית מהמקבילה הבנזינית.
עכשיו צ׳מעו, היה לי יום מגניב על אופנוע חשמלי. מודה בעובדות, באשמה, מה שבא לכם.
קלות התפעול, הכח הפסיכי שזמין ב-20 קמ״ש וב-120 קמ״ש באותה מידה, האפשרות לדבר עם הרוכב לידך בלי צעקות, זה פשוט שבה את ליבי.
וכמובן עלות אחזקה אפסית לעומת מנוע בעירה פנימית... אין מה להשוות.
אז בתשובה לשאלה אם גבר גבר היה קונה כזה - אם מדברים על נושא החשמל בלבד - אז כן. אל תשכחו שיש גם מתלים ושילדה ותנוחת רכיבה ועיצוב, יש מלאנ׳תלפים פרמטרים בבחירת אופנוע ולא כולם מקבלים מענה טוב בכל אופנוע חשמלי. אבל יש כבר התחלה. התחלה טובה. התחלה של כלים חשמליים שאין בהם שום דבר רע, כלים שגם גברים גברים יכולים לקנות, בייחוד אם הם מחפשים את מה שעושה להם טוב ולא מחפשים אישור מהסובבים.
זהו, חפרתי מספיק. עכשיו אל תפריעו לי עד שהלק יתייבש.
Commentaires