חיבור טוב לאופנוע מגיע מלמטה. מהרגליים. חומר מוכר, טכניקה ידועה.
אבל בפעם הבאה שאתם רוכבים, שימו לב שכמעט בלתי אפשרי להפעיל באותו הזמן גם לחץ מטה אל הרגליות, וגם לחץ פנימה אל מכל הדלק. וזו בעיה, כי הרכיבה ושחרור הכידון דורשים גם את הלחץ על הרגליות וגם את העיגון אל המכל.
האמנם? לא באמת.
אין שחור ולבן ברכיבה על האופנוע, אבל הנה אבחנה מעניינת לשחק איתה:
הלחץ על הרגליות כלפי מטה מופעל בראש ובראשונה לצורך שיווי המשקל של הגוף על האופנוע וניהול אחיזה (מישור ימין/שמאל). וגם עוזר למיתלים בספיגה של מהמורות ושיבושים בדרך.
לחץ על הרגלית החיצונית (רגלית ימין בפנייה שמאלה, ורגלית שמאל בפנייה ימינה) מייצר קשר קשיח וישיר יותר בין ציר הזרוע האחורית לציר ההיגוי, דרך גוף הרוכב.
בזמן הפעלת ההיגוי באופנוע, אותה לחיצה על הרגלית החיצונית מעגנת את הגוף טוב יותר ומסייעת לעוצמת ההיגוי, לרגש בו, ולתזמון תנועת הגוף אל תוך ההטיה. במהלך ההתיישרות והתאוצה החוצה מהפניה, אותה לחיצה עוזרת בשיפור האחיזה של הצמיג האחורי ובשליטה בהחלקה שלו אם חלילה תתפתח.
לעומת זאת, עיגון עם הירכיים פנימה אל מכל הדלק, מאפשר לגוף להתמודד עם הכוחות על ציר האורך (תאוצה/תאוטה). וגם עוזר מאוד בשחרור הכידון לצידוד עמוק פנימה בתמרון במהירות איטית.
אם תתנו את דעתכם לעניין ברכיבה, תגלו שלרוב כוחות הימין/שמאל וכוחות התאוצה/האטה אינם מופעלים ביחד.
ועכשיו עשו ניסוי: בכל אחד ממצבי הרכיבה (תאוצה - תאוטה - פניה) נסו בנפרד לשים דגש על ירכיים פנימה, או על לחץ כפות רגליים מטה. מהר מאוד תגלו באיזה אופן עדיף להתחבר למכונה בכל מצב.
האסימון מובטח.
