השאלה "כמה להשכיב?" מהדהדת בראש שלנו במהלך רכיבה אינספור פעמים. הרי אין נוסחה ברורה שתיתן תשובה לשאלה הזו תוך כדי רכיבה. זה עניין יותר תחושתי. ואם נשאל את עצמנו אם התחושות שלנו נכונות, אז התשובה היא כן מעצם העובדה שכולנו עדיין רוכבים...
באופן עקרוני, האינסטינקטים האנושיים שלנו מגנים עלינו בכניסה לכל פניה. הם אלו שמחליטים באיזו מהירות להיכנס ולהשכיב, ואם אנו שקולים ומשתמשים נכון במבט, אז אנו יוצאים מהפניה בשלום וממשיכים הלאה. לדוגמא, כולנו כבר נתקלנו בכביש רטוב וחלקלק ועדיין נשארנו על הגלגלים, כך שאנו רואים איך המוח מווסת את מהירות הרכיבה בהתאם לתנאים. שוב, אם אנו שקולים ומפעילים נכון את המבט.
אחד המשתנים הקשורים לשאלת "כמה להשכיב?" שלא תלויים בנו, הוא האספלט. תפקידו להינעץ בצמיגי האופנוע ולספק את האחיזה המתאימה לכוחות הפועלים עליו. אך לא כל אספלט יספק לנו את מבוקשנו ולכן כדאי להבין כיצד מבדילים בין סוגי אספלט עם העיניים, ולא כשמאוחר מדי...
הדעה הרווחת היא שאספלט כהה מספק אחיזה טובה יותר מאספלט בהיר. ובכן, הדבר אינו נכון כלל, מכיוון שיש כבישים כהים וחלקלקים, וכמוהם גם בהירים ואוחזים (למשל, האספלט המשובח אצלנו במגרש). אם אנו רוצים להעריך את כמות האחיזה שתהיה לנו לפני שאנו נכנסים לפניה, יש דבר אחד שאנו צריכים לבדוק עם העיניים: ברק.
אספלט תקין עם אחיזה מספקת תמיד יהיה מט ולא יחזיר השתקפות של אור. הסיבה לכך היא שהשיניים שלו, אותן אבנים קטנות שתפקידן להינעץ בצמיג, חדות ומרווחות אחת מהשניה והסידור הזה בולע את האור. לעומת זאת, אספלט בעל אחיזה גרועה תמיד יהיה מבריק יותר, ואם המצב חמור הוא יגיע למצב שרואים בו השתקפות ממש כמו מראה. לדוגמא, בגשם על כביש חלק אפשר לראות השתקפות מלאה של המכוניות שלפנינו, ובאספלט של כיכר חלקה אפשר לראות השתקפות של אורות בלם גם כשיבש. במקרים ה״מבריקים״ הללו, אותן "שיניים" כבר שחוקות לחלוטין, ובמרווחים ביניהן התמלא לכלוך כה רב עד שפני השטח הפכו למשטח שטוח לגמרי. משטח זה אולי נראה כמו אספלט מרחוק, אך אין בו מה שינעץ בצמיג ועל כן הוא מספק אחיזה מועטה מאוד.
אז הרבה לפני שאנו משכיבים, אנו חייבים לבדוק עם העיניים את מצב הברק ולהוריד את מהירות הרכיבה שלנו בהתאם. מכיוון שחוקי הפיזיקה החלים על האופנוע אינם משתנים כשהאחיזה ירודה, כל מה שעילנו לעשות זה להוריד את העומסים – כלומר בלימה יותר חלשה, השכבה יותר מתונה ותאוצה יותר חלשה.
אבל רגע, עדיין לא ענינו על השאלה כמה להשכיב. ובכן, אם אתם רוצים לדעת את מידת ההטיה בהתאם למהירות הגישה שלכם, יש דרך אחת לעשות את זה בפעם אחת מדויקת: להפעיל את ההגוי כשהעיניים על המקום הנכון.
ומה הוא המקום הנכון? המקום שבו להערכתכם האופנוע יתחיל להתרומם חזרה מההטיה. הסיבה לכך היא שהצורך ״להשכיב״ מלכתחילה הוא ההתרוממות אל הכיוון החדש. וכמו שכדי לקלוע לסל צריך להסתכל על הסל בזמן הזריקה, כך כדי לקלוע למידת ההטיה שתוציא אותנו מהפניה צריך להביט אל המטרה - תחילת ההזדקפות - בזמן הפעלת ההגוי.
כדי להצליח, גשו אל הפניה - כל פניה - מספיק רגוע כדי לאבחן את האספלט, לזהות את המטרה ולהרגיש בבטן עוד בקו הישר (!) שההטייה לא תלחיץ. כך תוכלו לחזור לגז מוקדם ולהאיץ החוצה בלי דרמה.
חפשו את הידיעה המוקדמת הזו. יש לכם אותה.
Comments