פרופורציות | דוד בר זכאי

עודכן ב: 1 אפר 2020


אחד הלקוחות אתמול היה בחור צעיר וחירש. הוא הפליא לרכוב וללמוד חרף המגבלות שלו, באופן מעורר השראה שגרם לך להסתכל עליו אחרת. הוא רכב כל-כך יפה ועגול על מכונה כל-כך לא מכוונת וגסה. אז נכון שהיו לו פינות חדות, אך אצלי את ההשראה הוא פתח.




כל כך קשה להדריך מישהו שלא שומע אותך. אתה נדרש לעיוותי שפתיים לא רגילים והדגשת מילים כזאת, שלפעמים אתה נשמע באוזניך כבעל מוגבלות בעצמך. אחרי שאתה מבין שאתה צריך להתנהג רגיל והוא יבין, אתה חוזר לדבר רגיל. אומנם יותר לאט ומודגש, אבל רגיל. והבחור הזה שואל את אותה שאלה ולא מבין שלוש פעמים של הסבר חוזר, עד שברביעית הוא מבין והוויית הפרצוף שלו משתנה ברגע ההבנה.


אתה בתור מדריך לומד איך לתקשר. וזו שפת הסימנים של אופנוען מאומן, אותה גם חירש יבין. פה היינו צריכים להיות שניים: אלי ואני, שכל אחד רצה להרים את הבחור הזה, החירש החמוד הסבלני שבלע כל מילה שאלי אמר לו, ולמרות שהוא לא שמע אותה הוא חיכה למוצא פיו.

זכינו להדרכה ללא מילים שסופה אמנם היה בנפילה, אך זו הייתה הנפילה הכי טובה שראיתי במגרש. נפילה מעוררת השראה. הכניסה לי פרופורציות. על הכל.



186 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול