טעות נפוצה לחשוב שלא כדאי לבלום עם הבלם הקדמי בשטח. אין ספק שהוא דורש הרבה יותר הקפדה בתפעול שלו, וגובה מחיר מיידי במקרה של טעות גסה, אבל זו לא סיבה לוותר עליו.
כשיורדים עם האופנוע לשטח, חוקי הפיזיקה אינם משתנים. כמו בכביש, מפעילים את שני הבלמים בו-זמנית. וממש כמו בכביש, גם על עפר המשקל מוסת קדימה בהאטה. המשקל הזה מספק יותר אחיזה לצמיג הקדמי, וכתוצאה מכך גם יותר פוטנציאל בלימה מאשר הבלם האחורי.
כדי להנות מהרגש והשליטה בבלם הקדמי בתנאי אחיזה ירודים, צריך להקפיד על שני דברים:
1- לוודא שהאופנוע כמה שיותר זקוף
2- להיכנס אל מערכת הבלימה בסחיטה עדינה ואיטית, שמעמיסה את המשקל על הקדמי ומגבירה את העוצמה באופן מתואם.
אם הקפדתם להימנע מבלימה בהטיה, ולא משכתם את המנוף מהר בבהלה, נטרלתם את הבעייתיות של בלימה עם הקדמי בשטח. עכשיו יש לכם אופנוע ששוקע על המתלים מאוזן, המנח שלו לא מאתגר את האחיזה, ואפשר אפילו להדק את הבלם הקדמי עוד ולבלום יותר חזק וקצר. בטח לעומת בלימה עם האחורי בלבד.
האפקט הזה יעבוד כמו קסם גם בירידות בשטח - שם בלם קדמי רציף ועדין, מרסן את הקצב באופן הרבה יותר יעיל ונשלט.
ולסיום, הנה עצה לתרגול יעיל, וגם לרכיבה בכלל:
מרימים את העיניים אל כמה שניות קדימה מהאופנוע, ומתחילים לחשוב ״יש ספק / אין ספק״. ואם עולה ספק קל שבקלים לגבי המתרחש על השביל, סוגרים גז ועוברים לבלמים עדינים. אם אין ספק, הגז דוחף.
החשיבה הזו שמה את האופנוע תחת פיקוח מתמיד על הקצב שלו - או באמצעות גז שבטוח בעצמו, או דרך גלישה ארוכה על הבלמים תוך כדי חיפוש פתרון.
אם רוכבים ככה, אז כשאחד הספקות חלילה מתממש - הבלמים כבר עובדים, יש אחיזה מלפנים, ונשאר רק להדק את המנוף ולסדר את המהירות לקראת הבעיה.
אל תוותרו על הבלם הקדמי בשטח.
