וואלה? יאללה! | אלי פנגס

בסוף יום מסלול שלנו בפצאל פגשתי את תומר ברעם, האיש מאחורי הכRובלוג. בטוב ליבו, הוא הציע לי כמה הקפות על ה״נשק יום מסלול״ שלו - אפריליה טואונו מזדקן מודל 2016.

וואלה? יאללה! #תביאסיבוב.

#תביאסיבוב.

מדובר בטואונו שעבר שדרוגים, מגיע אל המסלול על עגלה, ונפרק ממנה רק לשם עבודת הקודש של רכיבה ספורטיבית. ככזה, אין עליו שום אביזר רישוי ושאר שטויות יומיום. במקומם יש מסכה קלה ומותאמת למירוצים, כידון קליפ-און ספורטיבי יותר, תותב הארכה למכל הדלק לטובת שיפור החיבור, רגליות מוגבהות, הילוכים הפוכים (ראשון למעלה, השאר למטה), אגזוז פתוח לגמרי, ג׳אנטים קלילים ועוד כמה תופינים הנדסיים וטכנולוגיים. בקיצור, מפלץ.

איטלקי חם.

כרובי הוא בחור נדיב מידות והאופנועים שלו תמיד באו לי בול; מרווחים ומכוונים לעומסים גבוהים. התישבתי עליו ושלחתי ידיים אל הקליפ-אונים המוגבהים (GT), לחיצה קצרצרה על הסטארטר מפציצה נביחה חזקה ומלחיצה ממנוע ה-V4 1100. כזו שגורמת לך לפלוט ׳שמע ישראל׳. זה מנוע שהתחיל את החיים עם 175 כ״ס (!) והוא מחוספס וצרוד וחזק כמעט מדי, בכל סל״ד.

וואלה? יאללה! | צילום: טל גלר

סביב ההקפה החדשה של פצאל תקעתי אותו בהתחלה על הילוך שלישי והתפניתי לשאר האופנוע. המתלים נוקשים ולא מרגישים אותי בכלל. קצב ההיגוי פסיכי בהתחשב במשקל ואורך האופנוע. אפילו ביחס לטואונו מקורי - שההיגוי שלו קל ומהיר לאופנוע ליטר - הנשק של כרובי הופך כיוונים בקצב מבהיל. הוא אומר שזה בזכות הג׳אנטים הקלים, אני אומר שכמעט קיבלתי התקף לב בהפיכה לישורת הקדמית.

הכידון המוגבה ביחס לאופנוע סופרבייק (אך נמוך ביחס לכידון הרחב המקורי בטואונו), נותן את הטוב מכל העולמות. לא מקפל אותך למטה, אבל לא מגביל את תנועת הגוף בדרך אל שיוף ברכיים. גם ההארכה הזו של מכל הדלק מתגלה כתוספת מבורכת; האגן לא מחליק קדימה, ולירכיים יש יותר נדל״ן לחביקה. בייחוד כשהרוכב תלוי לצידי האופנוע ונסמך על הירך החיצונית.

ישראלי פושר.

אחרי החיבור הראשוני הזה, ניסיתי לחלץ מהאופנוע קצת יותר וגיליתי שרמת האחיזה שהוא מייצר חלומית. אין שום תנועות שם למטה, והרגשתי כמו רוכב על יציקת אלומיניום מצופה גומי, שמרוח בדבק מגע. שום טעות גסה שלי לא הוציאה את הטואונו הזה מאיפוס. לא ההישענויות על הכידון, לא תיקוני ההיגוי, ואפילו לא הטעויות המתבקשות והמלחיצות עם ההילוכים ההפוכים שמתופעלים ע״י מגף שטח (כן, נו. רוכב אדוונצ׳ר).

נשק יום מסלול | צילום: טל גלר

ההקפות היותר מהירות שלי היו אלה שהתחברו לי בפוקס עם תפעול חלק של האופנוע. זה קריטי על אופנוע כ״כ נוקשה וחזק. במנוע כמעט ולא השתמשתי, כי לא נותר בי כוח להתמודד עם המשיכה המפגרת שלו בדרך לשיא ההספק. צריך ממש להתאמץ רק כדי להישאר עליו בתאוצות האלה על הישורת האחורית החדשה של פצאל. גלים ענקיים של דחף פראי ששולחים את הקדמי לרחף אחרי כל שינוי בגובה האספלט.

כדי להשתמש באופנוע הזה כמו שצריך ולהוציא ממנו זמן הקפה ראוי, צריך להכיר אותו כמו כרובי. לחיות איתו. לדייק ולא להתבלבל מכלום. להשתמש במהירות ההיגוי שלו, לסמוך על האחיזה שלו, והכי חשוב; להיות נחוש כדי להתמודד עם הטירוף של המנוע שלו.

מסוג האופנועים שיורדים מהם מתנשפים רוטטים ודלוקים בשגעות.

מפלץ, כבר אמרנו. ככה זה כשאתה הופך את האופנוע שלך לנשק אישי.

תודה לכרובלוג | צילום: שמוליק פאוסט